התנאי על הכוונה בשמות השם, כל פעם שאומר במקום במשך היום: 1) חוק שצריך להוציא מהפה את התנאי כל בוקר, 2) תקין לומר את התנאי רק במחשבה? 3)תקין לא לומר וגם לא לחשוב את התנאי כלל כי אני זוכר שצריך להכווין בקריאת שמע ובברכת אבות תחילה וסוף?

שלום בשו"ת בצל החכמה (חלק ד' סי' א') דן בענין זה וכותב מדעתו שיש לעשות את התנאי אך כותב להתנות זאת לפני הפעם הראשונה ביום בה הוא מזכיר את השמות הקדושים, וכך כתב: "ולענ"ד היה נראה שבכל יום בקומו בבוקר כאשר הוא מזכיר שם הויה ושם אלקי"ם בפעם הראשונה יכוין בהם הכוונה המבוארת בשו"ע סי' ה' הנ"ל ויכוין גם שכל שמות הוי' ואלקי"ם שיזכיר במשך כל היום עד מחר בבוקר יהיו על כוונה זו. וטוב שיאמר כן בדיבור קודם שיברך ברכה ראשונה". כפי שכתב יש לומר בפה תנאי זה לפני הברכה הראשונה. וכן כתב בסיכום התשובה: "יתאמץ כל יום בבוקר לכוון כן בשם הוי' ובשם אלקים הראשון שמזכיר באותו יום, וקודם שמתחיל הברכה או הפסוק בו נמצא אותו שם יאמר שעל דעת כוונה ההיא יהיו כל השמות שיזכיר מעכשיו עד מחר בבוקר". מקור הדברים לקוח מהלכות כתיבת סת"ם, שם נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סי' רעד סע' א') צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב: ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לכל הספר. והוסיף הט"ז (ס"ק א) ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם עד כאן. ונראה שכן נכון דשמא ישכח אחר כך לקדש השם במקומו. בספר הליכות שלמה - תפילה (פרק א' הלכה ג') כתב כיון שבדורותינו החלושים קשה לכיוון יעשה את התנאי הנ"ל אך בכל פעם במשך היום שיזכיר אחד משמותיו של הקב"ה יכוון כוונה כללית שזהו שמו של רבון העולמים. וכן כתב שתנאי זה אינו מועיל לפסוק ראשון של קריאת שמע (כמו שכתב האשל אברהם שחידש תנאי זה) והוסיף הרב אויערבך: "נראה דהוא הדין לברכה ראשונה של שמונה עשרה משום דבמקום שצריך כונה מדינא יש לדון טובא אם מועיל עצה זו". יום טוב