אכלתי מאכל חלבי, כמה זמן צריך לחכות בין אכילת חלב לאכילת בשר?

שלום וברכה, אין צורך להמתין כלל. בימינו נוהגים רבים להמתין חצי שעה או שעה בין אכילת מאכלי חלב לבשר. אולם מנהג זה אינו חובה אלא מדת חסידות, ומעיקר הדין מספיק להסיר את שאריות המאכל החלבי מהפה על ידי קינוח הפה והדחתו (ראה מ"ב תצד, ס"ק טז). קינוח - פירושו אכילת מאכל קשה כלחם או פרי (ולא מאכל רך כתמר שנדבק לפה ולא מנקה אותו). הדחה - פירושו לשתות משהו. מעבר לקינוח והדחה יש לשטוף את הידיים, או לראות בוודאות שהם נקיים (שו"ע, שם). האוכל עוף אחרי חלב לא צריך קינוח הפה והדחתו ולא צריך נטילה, אלא אם מרגיש חתיכת גבינה בין שיניו יוציאנה, או אם רואה שדבוקה גבינה בעין על ידיו ינער ידיו וישפשפם זו בזו ואין צריך לרוחצם במים (שו"ע, פט, ב, קיצור שולחן ערוך הרב פפויפר עמ' קיז, ירושלים במועדיה שבועות עמ' רד. וע"ע יד יהודה בדעת הרמ"א, בן איש חי ש"ש, שלח יד). היה מנהג באשכנז וכן אצל חלק מהספרדים להמתין שש שעות בין אכילת גבינה לבין אכילת בשר (רמ"א, בן איש חי). לדעת חלק מפוסקי זמננו יש להחמיר ולהמתין שש שעות אף אחרי אכילת גבינה צהובה שבימינו. לעומתם יש סוברים שהמנהג להחמיר היה דווקא בגבינות קשות שכמעט אינם מצויות היום, ואילו בגבינה צהובה או גבינה המשולשת המצויה בזמנינו אין צורך להחמיר (ראה מנחת אשר שמות, סא). המחמיר תבוא עליו ברכה (ובפרט המתנה של שעה אחת). אולם מעיקר הדין ניתן להקל ולאכול בשר מיד אחרי אכילת הגבינות המצויות היום. מקורות והרחבה: מעיקר הדין אין צורך בהמתנה כלל בין חלבי לבשרי. אולם רבים נהגו להחמיר ולהמתין חצי שעה בין חלבי לבשרי (ראה הליכות שלמה שבועות, יב, ארחות הלכה, הערה 49). מנהג זה כנראה מבוסס על דברי הזוהר פרשת משפטים (דף קכה סע"א) שיש להמתין שעה בין מאכלי בשר וחלב. יש שהעירו שהמנהג להמתין חצי שעה לכאורה אינו קיום מדויק של דברי הזוהר, שהרי בזוהר כתוב להמתין שעה. ותירצו שבכל זאת רוב שעה כשעה, או שהזוהר לא התכוון לשעה מדויקת, אלא להפסקה מסוימת בין סעודה לסעודה (פסקי תשובות תצד, הערה 68). אולם מעיקר הדין ניתן להקל כאמור ולא להמתין כלל כדברי המשנה ברורה. המנהג הנ"ל אינו חובה אלא מידת חסידות [וכן כתבו קיצור שו"ע הלכות בשר בחלב לרב פפויפר, וספר הכשרות, (י, מז). ובירושלים במועדיה (שם) לגר"א נבנצל שליט"א מובא: "יש מנהג לחכות חצי שעה ואיני יודע מהו מקורו". וע"ע פסקי תשובות (תצד, יב)]. ברכת המזון: לדעת מקצת פוסקים צריך לברך ברכת המזון על הסעודה החלבית לפני שאוכלים בשרי (פמ"ג סי' פט, מש"ז ס"ק ג, שפ"ד ס"ק טז). למעשה רוב הפוסקים וביניהם המשנה ברורה (תצד, טז) פסקו שלא צריך לברך ברכת המזון בין אכילת חלבי לבשרי (ראה שו"ת מנחת אשר ח"א, מב, ה). אכילת בשרי אחרי גבינות: מובא ברמ"א (יו"ד, צט, ב) שנהגו להחמיר שלא לאכול בשרי אחרי אכילת גבינה. הטעם הוא שמא יימצא גבינה בין השיניים, או משום טעם השומן שנשאר בפה (ט"ז שם). או שנהגו להחמיר משום דברי הזוהר הנ"ל (ביאור הגר"א ס"ק יא). ואף שהמהרש"ל ערער על מנהג חומרא זו וכתב שהוא כמו מינות, למעשה נתקבל המנהג כדברי הרמ"א (ש"ך ס"ק יז שם). מנהג זה מובא בבן איש חי ש"ב (פרשת שלח לך אות טז). הגר"ע יוסף האריך בדבר ופסק כדעת השולחן ערוך שאין צורך להמתין בין אכילת גבינה לבין מאכלי בשר. [יביע אומר (יו"ד, ח"ו, סי' ז), הליכות עולם (ח"ז שלח, ד-ה), יחוה דעת (ד, נח)]. בפוסקים מוזכר שהמנהג הנ"ל היה להחמיר בגבינות קשות שעמדו ששה חודשים (ש"ך ס"ק טו). לגבי גבינות המצויות היום כגבינה צהובה, יש שהחמירו משום שיש להן שומן רב וטעמן נמשך (הגרי"ש אלישיב). ובספר מנחת אשר (מהדורה קמא, שמות סי' סא) חלק על הגרי"ש אלישיב וכתב שהגבינות שלנו אינן דומות לגבינות של פעם שהיו קשות מאד והיו נשארות בין השיניים כמו בשר. והוסיף המנחת אשר שאינו נכון לחייב להחמיר מפני שטעם הגבינה הצהובה נמשך, שאם כן נתת דבריך לשיעורין. וכי בכל דבר נחליט לפי הנראה לנו, ואין לנו אלא דברי הפוסקים שרק בגבינה קשה העומדת ששה חדשים נאמרה הלכה זו. הגרש"ז אוירבך בתחילה היקל בדבר. אולם בשנותיו האחרונות סבר שראוי להחמיר בכל הגבינות משום שקשה להבחין כראוי בין הסוגים (הליכות שלמה שבועות, פרק יב, הערה 50). ראה עוד בספר הכשרות (פ"י, הל' מט-נ) שהביא דעות בעניין זה. ובקיצור שולחן ערוך לרב פויפר קונטרס הביאורים (עמ' קלח-קלט) הביא את דברי הפוסקים בזה. מי ששתה חלב בלבד ולא אכל מאכל חלבי אינו חייב ליטול ידיו או לקנח את הפה באכילה, אלא די שישתה משהו [דרכי תשובה (פט, לא), עפ"י הרש"ש (חולין קג:), ילקוט יוסף (פט, נו). וע"ע בדי השולחן (פט, נ)]. כל טוב!