באגרות הראי"ה (ח"ב אגרות ת"ל) נשאל על ידי אחד לגבי עליה לארץ ישראל, וכתב שם (אות ה): "הנני חושב שכל מי שבא למדתה של אמיגרציה מחוייב הוא באשר הוא יהודי ראשית לכל לנסות אולי יוכל להשתקע בארץ ישראל". מדברי מרן הרב נראה שרק מי שהגיע למצב שהוא ממילא רוצה לעזוב את עירו אז יש לו לילך ראשית לארץ ישראל, אבל לא לאדם שיושב במקומו. כך לכאורה נראה מלשונו. והנה אגרות זו כמובן מדובר לפני הקמת מדינה, ראשית צמיחת גאולתינו. ועל כן קושיותי האם רק לגבי מצוות ישוב אמר הרב כן, או גם לגבי עת פקידה יש לומר כן?

החיוב חל על כולם אל לא כל אחד יכול למצוא קונה לביתו ולרכושו וכן לנטוש את פרנסתו קשה לבוא אליו בטענות אך מי שכבר החליט להגר,, כלומר הוא מצא פתרון לכל הבעיות הנ"ל אין שום הצדקה שלא לעלות לא"י