הרב עובדיה זצ"ל בחזון עובדיה פסח (הלכות בדיקת חמץ אות כ"א) כתב שאם יזדמן לאדם לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד לפני בדיקת חמץ (כי אי אפשר לברך על הבדיקה כידוע בבאר היטב ס"ק א’ ועוד...) יברך על הבדיקה יבדוק קצת ואח"כ יקח את הבגד או את הפרי חדש ויברך עליו. ולא הבנתי את דברי קודשו לכאורה עדיף לברך לפני ברכת "ביעור חמץ" ואח"כ יברך על הביעור ואם חשש הרב זצ"ל משום שצריך להקדים את ברכת המצוות הרי יש כאן חשש הפסק ולכן אפשר להקדים את ברכת שהחיינו לברכת המצוות כמו שכתב בשו"ת חקרי לב (תנינא או"ח סימן ז’) לענין ברכת שהחיינו על ס"ת חדש שיברך לפני ברכות התורה משום הפסק וכ"כ להלכה למעשה הרב פתח הדביר (סימן רכ"ג ס"ק ד’) ועוד. אם כן יוצא ברור שאין לברך אלא לפני ברכת ביעור חמץ ולא כמו שכתב הרב זצ"ל (וראיתי שכך כתב כף החיים ס"ק ט) האם נכון הדבר?

לדעת הרב עובדיה זצ"ל צריך לשמר על מקומה של ברכת שהחיינו לאחר הברכה על הבדיקה שכך היו נוהגים אילו היו חייבים לברך שהחיינו , כעת שנפסק שאין חובה ורוצים להדר בכול מקרה סברתו לברך רק לאחר ברכת המצווה כמו בכול מצווה. גם לסברתך יש מקום . ה' יצליח דרכך.