א. אדם שעשה צרכיו באמצע בדיקת חמץ, מתי יברך ברכת אשר יצר? אחריי סיום הבדיקה (יש חשש שישכח או עד שיסיים את הבדיקה כבר יעבור שיעור זמן הברכה) או מיד כשנטל ידיו אחר היציאה ממקום חשוב. ג. כתב הבאר היטב ( סימן תל"ב ס"ק ג’) שהפתיתין שמניח בשביל בדיקת חמץ יהיו פחות מכזית שאם יחסר ולא ימצא את אחד הפתיתים לא יעבור על בל יראה וימצא, עכת"ד. לכאורה קשה הרי לחלק מהפוסקים חיוב ביעור הוא רק מכזית ויותר (וכן חיוב "בל יראה" וכו’) אז ממה נפשך לפי הטעם שכתב הרמ"א שצריך לשים פתיתים משום שלא יהיה ברכה לבטלה אם לא ימצא שום חמץ הרי לחלק מהפוסקים יהיה זה ברכה לבטלה כי חיוב ביעור הוא דווקא ביותר מכזית? ד. המשנ"ב (סימן תל"ב ס"ק י’) כתב אם בעל הבית אינו בודק כלל ומצווה לאחר לבדוק האחר מברך משום דהוי שלוחו גם לענין הברכה, עכת"ד בטעם הדבר כתבו האחרונים (האלף לך שלמה סי’ ק"י, ערך השולחן) משום שמא ימלך השליח ונמצא ברכתו של המשלח לבטלה.. שאלתי היא האם אפשר להקל ליהודי מבוגר שקשה עליו הבדיקה ממש (משום שאינו יכול להתכופף וגם אינו רואה כל כך טוב..) שהוא יברך ואדם אחר יבדוק. (לסמוך בדיעבד על הפר"ח ועוד)?

א. אחרי שנטל ידיו, ואח"כ ימשיך בבדיקה. ב. כל הפתיתים מצטרפים ליותר מכזית, ועל כולם יחד חלה הברכה. ג. אם הבדיקה נעשית לעיני בעל הבית מיד לאחר הברכה אפשר שהוא יברך.