אני וחברי יוצאים כבר כמה חודשים טובים. במהלך כל הקשר היו עליות וירידות, ספקות והרהורים אך בסופן תמיד הבנו שאנו אוהבים אחד את השני ורוצים להתחתן. בזמן האחרון הגענו למסקנה שעלינו להתחתן ומהר כי אנחנו סתם נכנסים לספקות ובילבולים כתוצאה מקשר חברות ארוך וממושך שמיצה את עצמו מזמן. בשלב מסוים החלטנו להתחתן והודענו להורים שזהו רצוננו. מאז החלו הירהורים ופחדים. זוהי החלטה רצינית וגורלית ומדובר כאן בהחלטה לכל החיים! ואם ימאס אחד מהשני? ואם לא נסתדר? ואם יש משהו אחר שיותר מתאים? וחוץ מזה זוהי החלטה שיש בה שינוי באורך החיים ועזיבת בית אמא ואבא לתמיד! הדבר מלחיץ אותי ומדאיג אותי... (באופן כללי קשה לי עם שינויים והתחלות חדשות). ההרגשות שלי הן טבעיות לכל זוג שעומד להתחתן או שזה מעיד שאולי אנחנו לא מתאימים?

ההחלטה להתחתן צריכה להיות מבוססת על מטרה משותפת לבנות ביחד בית שיהיה בו תוכן ברור ששניכם מועונינים בו. בית עם שאיפות רוחניות. ואז אם יש את כל אלו וגם יש אהבה אין סיבה להתלבט. אך אי אפשר לבנות משפחה רק על בסיס של אהבה בלבד. כאשר יש מטרה רוחנית משותפת זהו בסיס איתן. ואת האהבה צריך כל הזמן לחזק כל אחד צריך לרצות לתת לשני ולא רק לקבל. אין דבר כזה שלאחד ימאס מהשני זה אפשרי רק כשאין לבית תוכן רוחני. אכן יש אנשים ששינוי קשה להם אבל אם אתם כבר בשלים להנשא החששות יעברו ותחליטו שאתם תתגברו על הקשיים ביחד ולא תתנו לכל חולשה לחדור לקשר ביניכם על הכל תתגברו. וד' יברך אתכם בכל טוב