שלום לרב, אמנם השאלה שלי היא לא נוגעת בשאלה של חזרה בתשובה וכו. אבל מכיוןן שהשאלה שלי נוגעת לעבודת ה' באופן כללי ולא בעניין הלכתי דווקא, יותר באופן נפשי. לכן אני פונה לרב. - אני בחור ישיבה בישיבת הסדר מאוד רצינית, ואם אפשר לומר אוהב תורה, ורוצה להתקדם הרבה בחיים. ויש לי כל הזמן קונפליקט שממש מקשה עליי בעבודת ה', בהתקדמות בלימוד תורה ועוד. -אני בא מבית די פשוט מבחינה תורנית, ואם אפשר להגיד ביותר מילים, אז גם קצת שקוע בחומריות טלוויזיה ומחשב וסמארטפונים ויחד עם זה גם קצת בעיות זוגיות ובאופן כולל בשלום בית בין ההורים, שיכול להיות שזה גם מקשה עליי. ואני מרגיש תנועה נפשית שככל שאני מתעלה בעבודת ה' אז אני מתרחק מהבית שלי, ותופס עמדה אחרת יותר גבוהה מהבית שלי, ולעתים מרגיש התנשאות קלה על אבא שלי, בסיטואציות מסוימות, ובשביל ל"חזור לבית שלי" במובן הנפשי, אז זה גורם לי לשקוע בחומריות באופן מהיר מאוד - לא להתפלל כל כך, לא ללמוד תורה כל כך, ולשקוע ממש בחומר- לאכול יותר ולהיות יותר במסכים השונים, זו מעין החייאה נפשית לחזור שוב לילד ההוא שהייתי בבית שלי לפני שהלכתי לישיבה. כלומר, לאזן שוב את המעמד שלי לכאורה בין הבית שלי לבין עבודת ה שלי. אומר שבאופן כללי לפעמים קשה לי להגדיר סיטואציות ורגשות, לכן מה שכתבתי יכול להיות שזה מבטא רק באופן חלקי את הרגשות שלי מול הקונפליקט הרגשי - נפשי שאני חווה עכשיו. אשמח לייעוץ

בס"ד שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. בדור שלי, רוב רובם של החברים שלי הגיעו מבתים כמו שאתה מתאר והלכו ללמוד בישיבה. גם אני עברתי תהליך דומה. אמנם ב"ה לא עברתי מעולם קושי בזוגיות של ההורים, אבל השוני התרבותי היה מאוד גדול. מבית של טלוויזיה ומה שהיה פעם וידאו, לבית של תורה, מבית של שלושה ילדים לבית של יותר מעשרה ילדים ועוד ועוד. אין ספק שזהו תהליך, תהליך שעובר בעם ישראל המתברר לו ועולה לקראת הגאולה. זכינו לחיות בדורות של תהליך גאולה נפלא שבו עם שיצא מהגלות בונה את עצמו בארץ ישראל, ולאחר בניין חומרי בונה לעצמו את הקומה הרוחנית, נבנות והולכות ישיבות, תלמודי תורה, מכינות קדם צבאיות, אולפנות ומדרשות לבנות, ובדור שלנו ממש תלמודי תורה ומסגרות לחוזרים וחוזרות בתשובה. יחד עם הבניין התורני של הציבור, גם זוכים אנו למהפכה של עולם הרוח, של התרבות הדתית והרוחנית שהיא מתפתחת בצעדי ענק. מופעים לדתיים ועוד המון המון דברים. בעבר אדם היה צריך לבחור בין חיי הקודש לבין חיי הנפש, בין המשפחה והתרבות שהוא גדל עליה לבין חיים תורניים, אבל היום המציאות שונה. היום אפשר לצעוד בדרך מאוד טובה לקראת חיים חדשים וטובים הרבה יותר, שלמים הרבה יותר ויחד עם זה לא מפסידים כלום ממה שהיה בחיים לפני כן. כמובן שבניין מתוקן כזה נבנה צעד אחר צעד, מתוך מסירות והשקעה עם נתינה מידי לזמן לשחרור הכוחות ולאגירת כוחות חדשים. זמני השחרור מאוד חשובים כי עבודה מתמדת עלולה לשחוק את האדם ולשבור אותו. במבנה הנפש של האדם צריך גם הפסקות ושחרור בין עבודה לעבודה, ממש כמו בעולם הגופני והמעשי לכן חשוב לא להילחץ מכך. ברור שבזמנים אלו ישנה פחות עליה ופעמים רבות אף תחושה של נסיגה, אבל חשוב לא להיבהל מכך, אלא להמשיך ולצעוד, ולהמשיך הלאה בזמן הבא. אנשים גדולים נבנו על ידי הרבה נפילות, הרבה זמנים שיצאו מהמסלול וחזרו אליו, ומי שלא מתקדם זה מי שלא חוזר למסלול, מי שבוחר להישאר למטה, שמרגיש שנגמר לו הכח, או מי שחש שיותר טוב במקום שהיה. אין ספק שיש לא מעט אנשים שממשיכים דור אחר דור באותו המקום שהיו ההורים, אבל אלו באמת חיים עם פחות משמעות. המשך להתעלות, ובחר לך מישהו בישיבה שתוכל להתייעץ איתו, לדבר איתו שיחות נפש, מומלץ מאוד אחד מהרבנים בישיבה. אינני יודע היכן אתה לומד אבל כיום ברוב רובן של הישיבות ישנו רב שהוא חצי על תקן יועץ, שאפשר איתו לנהל יותר שיחות עומק, אבל חשוב לדעת שזה חלק מהתפקיד של ר"מ בישיבה, לא רק להעביר שיעורים, אלא גם ללוות את האדם בתהליכים שהוא עובר. כמובן שאתה תמיד מוזמן לפנות אלי, לשאול ולבקש ואשמח לעזור ואם לא דייקתי בהבנת דבריך, אשמח שתדייק אותי. בברכת הצלחה רבה, עלה והצלח ותזכה לחיים מלאי קדושה ושמחה בעבודת ה'. הרב יצחק גרינבלט.