הרמח"ל (אם אני לא טועה) כותב שהסיבה לבריאת העולם היא שבני האדם לא נהנים ממתנת חינם ורוצים לעבוד כדי לקבל מתנה. לכן צריך את העולם. לא הבנתי: ה' ברא את האדם עם התכונה שהוא לא נהנה ממתנות חינם ואז שם אותו בעולם כדי שיוכל ליהנות אחר כך? זה כמו לעשות שעון קוקיה, ואז לבנות מתקן שישתיק את הקוקיה בכל פעם שיוצאת.

שלום לך, לפני שנגש לשאלתך חשוב להקדים, שיכולת האדם להבין את מעשי ה'- מוגבלת. האדם יכול להבין את מעשי ה', עד מקום שניתן לו רשות, ומגבול זה ואילך הדברים סתומים. אין פירוש הדבר שלא צריך להתעמק בזה, אבל צריך לדעת שאחרי כל מה שנגיד, מחשבות ה' עמקו ממחשבותינו ויכולת הבנתנו. וכעת לשאלתך, הרמח"ל מסביר שה' ברא את העולם בגלל רצונו להיטיב. כמובן שהטוב האלוקי אינו טוב מוגבל, אלא טוב שלם בכמות ובעיקר באיכות. ומכיוון שאין טוב גדול יותר מלהדמות אל השלם, הוא הקב"ה בעצמו, רצה הק"בה לתת לנו אפשרות להידמות לו. ומאחר והקב"ה הוא טוב בעצמו, כך גם הטוב שהוא רוצה שיהיה לאדם, הוא שהאדם יהיה טוב בעצמו. רצונו שהטוב לא יהיה משהו שמתלווה לאדם, אלא שהאדם עצמו יהפוך לטוב. ולכן גזרה חוכמתו שהאדם צריך לקנות את הטוב בעצמו, ולא לקבלו כמתנת חינם, מכיוון שאז הוא ישאר חיצוני, ולא ידמה האדם לבוראו, שאין אצלו חילוק בין הטוב לבין עצמיותו. מסיבה זו האדם עובד בעולם הזה, וכך זוכה בטוב בעצמי, על ידי שהוא מתדמה ליוצרו, שגם אצלו הטוב עצמי. סוף דבר, האדם צריך לעבוד כדי להדמות ליוצרו - מכיוון שגם אצל האל הטוב נטוע בעצמותו - וזהו הטוב הגדול ביותר שיכול האדם לזכות בו. בברכה אוריאל טויטו