בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה


מו"ר הרב אליהו זצ"ל
בכ"ה בסיוון יחול תאריך פטירתו של מו"ר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
בשנה האחרונה זכיתי ללמוד הלכות שביעית, ובעז"ה בעוד כחודש אקווה להוציא לאור ספר בהלכות שביעית.
בתוך לימודי שמעתי שיעורים של הרב אליהו זצ"ל בהלכות שביעית (מאתר 'ישיבה').
דמותו נשקפה לנגד עיניי וגעגועים הציפו את לבי. זכרתי איך היה מעביר שיעורים בהדרת כבוד ובמלוא תחושת האחריות והשליחות ללמד תורה והלכה לישראל, וכל סביבותיו כבוד ואהבה לתורה ולשומרי מצוותיה. בתוך כך היה שוזר לעתים בהומור ובאירוניה דקה הערות חשובות, שמוסיפות שמחה וחדווה לכלל השומעים ומחכימות את תלמידי החכמים שבהם. אשתדל להעביר את נוסח דיבורו לכתיבה, ומי שזוכר את שיעוריו בוודאי יוכל להבין את הרבדים הנוספים.

מהלכות שביעית
כידוע, פירות שביעית מקודשים ומיועדים לאכילה כפי הדרך שרגילים לאוכלם, וכל המשנה מדרך אכילתם נחשב כמפסיד אותם.
השאלה מה נחשב שינוי מדרך אכילה, שאסור לעשותו בפירות שביעית.
וכך אמר הרב: לגבי מיץ גזר, אנשים יכולים לטעון ששיניתי את דעתי. בעבר אמרתי שאסור לעשות מיץ גזר, וכיום אני אומר שמותר. אבל לא אני שיניתי את דעתי, אלא המציאות השתנתה. בעבר לא היה מי שהעלה בדעתו לסחוט גזר למיץ, ולכן הסוחט היה משנה. אבל היום שרגילים בזה - מותר.
עוד אמר במעט אירוניה, על השאלה האם מותר לרסק חצילים כדי לעשות מהם סלט: "על סלט חצילים ראיתי ארבעה פוסקים. יש מי שאומר: 'אני, בחיים שלי לא טעמתי סלט חצילים, אין דרך אכילתם בכך! אסור לרסק חצילים!'. השני אומר: 'אני, כל שבת אוכל סלט חצילים, כך דרך אכילתו! מותר לרסק אותם!' השלישי אומר: 'תלוי, אם אתה מרסק אותם ריסוק טוב עד שאתה לא רואה את החתיכות של החצילים, אז זה אסור. אבל אם אתה לא יודע לרסק טוב, ולא מרסק במיקסר, אז זה מותר, מפני שזה לא נחשב ריסוק אלא תיקון אכילה'. בא הרביעי ומזהיר: 'לא! דבר כזה אסור לעשות! כי זה ריסוק משונה. צריך לרסק כדרכו!". אז בקיצור", פסק הרב, "סלט חצילים הפך להיות חלק מהאוכל, ולכן מותר לרסק חצילים כדי לעשות סלט".

על שיירי פירות שביעית
כידוע, כתב מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן פג) שאין לזרוק שיירי פירות שביעית לפח, כי שם הם נמאסים ונאבדים עד שאין עוד אפשרות לאוכלם.
על הלכה זו אמר הרב אליהו: "אז יש אומרים תיקח פח, ושם תשים את כל מה שיש בו קדושת שביעית, ותחכה עד שיסריח, עד שירקיב, עד שיבאיש, בינתיים יהיו לך יתושים בכל הבית. ומי יודע, אולי יבואו יתושים מהביצות שהיו עוקצים ועושים מחלות. וכי מה? אומרים לאדם למלא את ביתו ביתושים?! בוודאי לא נכון לעשות כן. אלא יניח את השיירים בשקית, וייקח שני כיסויים כדרך כבוד, ואפשר גם אחד מנייר, שהעיקר לכסות את הפרי".
אמנם הכיסוי השני הוא הידור שהוסיף הרב אליהו, ורוב הפוסקים לא כתבו שצריך שני כיסויים.

תפוח לתינוק
עוד ביאר הרב שמותר לתת תפוח לתינוק, למרות שייתכן שיקלקל חלק ממנו, ואין זה נחשב שהוא מפסיד את התפוח, כי כך היא דרך אכילתו.
וגם אין צורך לרדוף אחר התינוק ולהכריחו לגמור את הכול. אמנם מתחילה עדיף לתת לו פלח אחד, כדי למעט את הסיכון שחלק ממנו ייזרק (עיין מאמ"ר יג, טו).

יין שביעית בהבדלה ובליל הסדר
"בנוגע ליין של אוצר בית דין, אדם ממלא לכוס של הבדלה, וסבתא שלו לימדה אותו שבמוצאי שבת כשאתה ממלא את הכוס, אתה צריך למלא את הכוס עד שיישפך יין לצלחת לסימן טוב! או דבר אחר: האבא שלו או אמא שלו לימדו אותו: אם אתה רוצה לכבות את הנר - לא תכבה אותו בפיך! זה מסוכן! אלא תיקח את הנר ותכבה אותו ביין שנשפך מהכוס לצלחת. אבל בשביעית הזהירו 'לאכלה' - ולא להפסד. אז יש מהאחרונים שאומרים, אסור לך לשפוך יין של שביעית לצלחת ולכבות בו את הנר (כך דעת מרן הרב קוק). השני אומר: 'לכם' - לכל צרכיכם, אם זה הצורך שלו, אז מותר לו לשפוך מהיין לצלחת ולכבות בו את הנר. וכן הלכה למעשה, כי כששופכים את היין לצלחת של הבדלה וטוענים שזה נותן ברכה, ממילא יש בכך הנאה כלשהי. רק הבעיה תהיה בכוס שנייה של ליל הסדר, ששופכים בעת המכות דצ"ך עד"ש באח"ב, שזה אסור. כי את היין שם שופכים על האויבים, אז איזה הנאה יש מזה? לכן אסור" (וכ"כ במאמ"ר יג, מד מה).

היתר המכירה
הרב סבר שמוכרחים להשתמש בהיתר המכירה, שאם לא כן נכנסים לקשיים הלכתיים גדולים יותר.
ואף מי שרוצה להיעזר בפתרון של אוצר בית דין, צריך לצרף עמו את היתר המכירה. וכן ביאר בהרחבה במאמר מרדכי סימן כ"א.
לגבי הערבה הדרומית ואילת, הורה שהכול בכלל גבולות עולי מצרים, וממילא הפירות שגדלים שם קדושים בקדושת שביעית, וכן אסור לעבוד שם בשדות בלא היתר המכירה.

על מי שתוקפים את ההיתר
בכמה מאמרים ביארתי לאחרונה את היסודות ההלכתיים של היתר המכירה.
יש מהקוראים שתקפו אותי על דרך הצגת הסוגיה. הם רגילים שכותבים על ההיתר מתוך התנצלות והצטדקות, ואילו אני מעמיד אותו כדרך המלך, תוך הצגת תמיהות גדולות על החולקים עליו, שצירפו את כל הדעות המחמירות כדי לאוסרו. ולא זו בלבד, אלא שרבים מחרימים את פירות ההיתר, בניגוד מוחלט לכללי ההלכה. מפני שרק אם יחשיבו את דעת המתירים כבטלה ומבוטלת ניתן לומר שהפירות אסורים באכילה. אבל כל מי שמחשיב את דעת המתירים כדעה לגיטימית, אין לו שום יסוד הלכתי לאסור את פירות ההיתר באכילה.
אכן, אחד המאפיינים הבולטים בדרך הצגת סוגיה זו היא שהמתירים נטו לנהוג בחסידות ובענוותנות, ומתוך כבוד לדעת המחמירים הציגו את שתי הדעות כשוות (כפי שכתבו למשל הרב טיקוצ'ינסקי ב'ספר השמיטה' והרב זוין ב'לאור ההלכה'). בכך הלכו בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, שנהג בחסידות יתרה. כך גם נהג מו"ר הרב אליהו זצ"ל, והיה דורש "בחריש ובקציר תשבות" - להחריש בוויכוחים על השביעית, ואם מוכרחים לדבר אזי בקיצור.
אולם מנגד, רבים מהמחמירים, במיוחד בדורות האחרונים, נטו לבטל את עמדת המתירים ולזלזל בכבודם, ואף לכנותם בביטויים קשים ככופרים ועוקרי תורה וכיוצא בזה, תוך פגיעה חמורה בכללי הוויכוח הראויים בין תלמידי חכמים. ומכיוון שדברי המתירים נשענים על יסודות התורה ומצוות יישוב הארץ, נגררו המחמירים במלחמתם לפגוע בכבוד התורה ובגדולי הדור ובקדושת יישוב הארץ.
ומכיוון שהאמת תובעת את עלבונה, חובה עלינו לבאר את הסוגיה כהלכה בלי להפריז בכבודם של המחמירים, אלא לבקרם ביושר על שלא נהגו בסוגיה זו כפי המקובל בישראל מדורי דורות.

תודה לרב יהושע בן מאיר שליט"א
בעניין זה עלינו להחזיק טובה גדולה לרב יהושע בן מאיר שליט"א, ראש המכון להלכה ומחקר שעל יד ישיבת 'שבות ישראל'.
כבר שנים הוא מעורר את הציבור בכתב ובעל פה להבנת נחיצותו וחשיבותו של היתר המכירה, וחוזר ומוחה תדיר כנגד אלה שאינם מסכימים לכלול אותו בהכשר מהדרין.
אודה על האמת, גם אני הושפעתי במידת מה מהתעמולה הקשה נגד היתר המכירה. כמובן שידעתי שהוא כשר ומבוסס, שכן גדולי ישראל הורו אותו, ובראשם מרן הרב קוק זצ"ל. מכל מקום חשבתי שהוא בדיעבד. יש לציין שכך גם אפשר להבין מדברי מרן הרב קוק זצ"ל, שמרבה להיאנח בתשובותיו ובאיגרותיו על הצורך בהיתר. אולם הוא עשה זאת מתוך חסידותו וקדושתו, שהיה נוטה מצד עצמו להדר ולהחמיר בכל מה שאפשר. ולכן רק כאשר תקפו את ההיתר בחריפות, הגיב וביאר שהוא מבוסס מאוד ובאמת היה אפשר להתיר הרבה יותר.
עתה לאחר הלימוד אני מוצא שההיתר הוא לכתחילה לימינו, ובמידה רבה הוא נוטה לחומרא. ובכל אופן כל הדרכים ההלכתיות האחרות פחות טובות, מפני שהן פוגעות במצוות יישוב הארץ ובפרנסתם של חקלאים יהודים ובעוד מצוות והלכות. זכות גדולה לו לרב יהושע בן מאיר שחיזק ומחזק עניין זה.

על כבוד התורה והעם בצה"ל
לצערנו מפקדי צה"ל כשלו בטיפולם בפרשה הכאובה של החייל שאכל חזיר בפרהסיא, תוך שהוא מציעו לחבריו.
מעציב שהם לא מבינים את העלבון שבעמדתם.
זה כמובן מצטרף לצמצום במעמדה של הרבנות הצבאית, והדרתה מהמרחב הציבורי הצה"לי אל טיפול בחיילים הדתיים ובפרטים המעשיים של ההלכה.
כאן המקום לשבח את הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב ישראל וייס, שמתוך אחריות כרבצ"ר לשעבר ניהל מסע הסברה שבו ביקר את מפקדי הצבא, וחזר והסביר ברשתות התקשורת השונות, בהיגיון וברגש, את חומרת המעשה ואת החובה לשמור על זהותו היהודית של הצבא.
נקווה שנבחרי הציבור שהביעו עמדה צודקת גם יידעו לפעול להגשמתה ולהחזרת מעמדה של היהדות למרחב הציבורי בצה"ל. וכן ידעו לתבוע התנצלות מהמפקדים שביטלו את עונשו של החייל בלי שהתנצל בפומבי על הפגיעה בכבוד ישראל ותורתו. ואם לא יתנצל, עליהם לתבוע את החזרת העונש הראשון למקומו. נקווה שיהיו עיתונאים בעלי תודעה יהודית שיעקבו אחר הסיפור, כדי לדווח לנו כיצד העניין טופל.

לתגובות: [email protected]



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il