ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נישואין וזוגיות
בדומה לשאלה שהובאה בטור שעבר על השתתפות ב'חתונה מעורבת', אביא שאלה נוספת בתחום זה.
שאלה: בן משפחתנו מתחתן בפעם השנייה, רק שהפעם הוא מתחתן ב'חתונה אזרחית', בלי חופה וקידושין. האם מותר להשתתף בה כאשר הוא עלול להיפגע מאוד אם לא נגיע לחתונה?
תשובה: ככלל אסור להשתתף בחתונה שאינה על פי ההלכה, שכן להלכה מצווה גדולה לכל איש ישראל להתחתן כדת משה וישראל, ובלא חתונה כדת משה וישראל אסור לאיש ולאישה לקיים יחסי אישות. ומצווה מהתורה למחות כנגד העובר עבירה, שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז), קל חומר שאסור להשתתף באירוע שידוע לכול שהוא בניגוד למצוות התורה. אומנם במקום שהתוכחה לא תישמע אין להוכיח, וכפי שאמרו חכמים: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ב), אבל להשתתף באירוע שכזה אסור, שכן בהשתתפות עושים מעשה שמנוגד למצוות התוכחה. ואף שאין סיכוי שבעקבות אי ההשתתפות האירוע האסור יתבטל, יש סיכוי שבעקבות זאת יזכרו את האיסור, ואולי ביום מן הימים ישתדלו לתקנו, ואולי את ילדיהם יעודדו להתחתן כדת משה וישראל.
בד בבד לשקוד על יחסי האחווה
אומנם בד בבד צריך לשקוד על שמירת היחסים הטובים עם כל בני המשפחה, שאף זו מצווה גדולה, שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח; ספרא שם). וככל שקרובים יותר, כך המצווה מחייבת יותר.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
788 - גדר ההפרדה: האיסור להשתתף בנישואי תערובת וחובת התוכחה
789 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה
790 - קשר של קדושה: התפילין כאות וכמהות
טען עוד
כשהמחיר הוא קרע משפחתי
שאלה: מה נכון לעשות כאשר ברור לנו לחלוטין שאם לא נשתתף ייפער קרע עמוק במשפחה, ויש חשש שיהיו מי שלא ירצו לדבר איתנו במשך שנים רבות? אולי זה אופייני למשפחה כמו שלנו, שכבר במשך כמה דורות לא שמרו מצוות, ורק אנחנו חזרנו בתשובה, ולכן אנחנו נחשבים כמי שפרשנו מהם?
תשובה: במצב כזה עדיף להשתתף באירוע כפי מידת ההכרח, כדי למנוע קרע במשפחה. כי אף שמצד מצוות 'הוכח תוכיח' אסור להשתתף, מאידך גיסא יצירת קרע במשפחה תגרום לאיסורים רבים וחמורים יותר של שנאה וניכור במסגרת המשפחה. קרע זה אף יכול לגרום להתרחקות נוספת של קרוביכם ממסורת ישראל. לכן עדיף שתשתתפו ותבטאו את אהבתכם לבני משפחתכם תוך הבעת מורת רוח מסוימת על שנאלצתם לנהוג בניגוד למסורת אמונת ישראל (כעין זה כתב רשז"א במנחת שלמה א, לה, כמובא בפניני הלכה ברכות יב, יב).
ציצית בצעיף, מצנפת וכאפייה
שאלה: האם צעיף גדול שיש לו ארבע כנפות חייב בציצית?
תשובה: צעיף פטור מציצית, הואיל ונועד לכיסוי הצוואר, ואילו הבגד שחייב בציצית הוא הבגד הרגיל, שנועד לכיסוי הגוף. וכן דין כאפייה או מצנפת, שפטורים מציצית הואיל ונועדו לראש ולצוואר ולא לכיסוי הגוף (שולחן ערוך אורח חיים י, יא-יב).
אומנם אם מדובר בצעיף רחב וגדול שלעיתים עוטפים בו חלק מהגוף, יש סוברים שהוא חייב בציצית (כפתור ופרח ס). ויש שהורו לעגל את אחת הפינות כדי לפוטרם מציצית (ארצות החיים י, מב). ואולם לדעת רבים, גם כשלעיתים עוטפים בצעיף חלק מהגוף, אין להטיל בו ציצית, משום שבגד שנועד לראש או לצוואר הוא 'כסות ראש וצוואר' ולא כסות סתם, ופטור מציצית. וכן המנהג הרווח (בית יוסף י, י-א; לבוש י, ועוד רבים). והרוצים להדר יעשו לו פינה אחת עגולה, ובכך לכל הדעות יהיה פטור מציצית (ביאור הלכה י, י, 'כיון שעיקרה').
ציצית גנובה ואי תשלום מס
שאלה: קניתי ציצית בחנות, אך לאחר שחזרתי הביתה נזכרתי שהמוכר לא נתן לי קבלה, ואני חושש שהוא מעלים מס. האם הציצית נחשבת ציצית גנובה ופסולה?
תשובה: כאשר חוטי הציצית גנובים, הציצית פסולה, שנאמר: "ועשו להם ציצית" (במדבר טו, לח), למדו חכמים: "ועשו להם - משלהם" (סוכה ט, א). ואף הגונב טלית והטיל בה ציציות משלו, אינו מקיים בה את המצווה, שנאמר: "כסותך" (ביאור הלכה יא, ו, 'אם'). גם הקונה ציצית מגנב אינו יכול לקיים בה את המצווה, ואינו יכול לברך עליה (משנה ברורה יא, ל; כה, נד). אבל אם המוכר אינו משלם מיסים, אכן לכתחילה אין לקנות ממנו, כי הוא גונב מהציבור והקונה ממנו נעשה שותף לדבר עבירה, אבל כיוון שהטלית עצמה אינה גנובה, מותר לברך עליה. נוסף על כך, אחר שכבר קנית, אין הכרח שתחשוד במוכר שהוא מעלים מס. אומנם בפעם הבאה טוב שתבקש קבלה.
ברכה בבוקר על טלית קטן וגדול
שאלה: המתעטף בבוקר ב'טלית קטן' ואחר כך ב'טלית גדול', האם צריך לברך על כל טלית בנפרד?
תשובה: הלובשים בבוקר 'טלית קטן' וסמוך לכך הולכים להתפלל שחרית ומתעטפים ב'טלית גדול', יברכו על ה'טלית גדול' ויכוונו לפטור גם את ה'טלית קטן'. אבל אם תעבור יותר מחצי שעה עד שיתעטפו ב'טלית גדול', נכון שיברכו על ה'טלית קטן' סמוך ללבישתה, ולפני שיתחילו להתפלל שחרית יברכו על ה'טלית גדול'.
האם צריך להקפיד ללכת בטלית מצמר?
ישנה מחלוקת עוד מימי האמוראים, אם כל סוגי הבדים חייבים בציצית מהתורה (מנחות לט, ב). לדעת רב יהודה ורבא, כל בגד מרובע מכל סוג של בד חייב בציצית מהתורה, שנאמר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו, לח). וכן פסקו ראשונים רבים (תוספות מנחות לט, ב, 'ורב נחמן', בשם רש"י ורבינו תם; רי"ד, עיטור, סמ"ג, רא"ש, ריטב"א. רמ"א אורח חיים ט, א).
לדעת רב נחמן, הואיל וצמר ופשתן היו הבדים הנפוצים בעבר, כוונת התורה שבגדים מבדים אלו חייבים בציצית. ומדברי חכמים גם בגדים משאר הבדים, כדוגמת כותנה או משי, חייבים בציצית. וכן פסקו ראשונים רבים (רי"ף, רמב"ם ציצית ג, א-ב, ראב"ן והחינוך שפו; שולחן ערוך ט, א).
למעשה, כדי לקיים את מצוות הציצית מהתורה לכל הדעות, נוהגים ישראל להדר שה'טלית גדול' תהיה מצמר. וכפי שכתב בפלא יועץ ('ציצית'), שהלובש טלית שאינה של צמר "דומה למי שיכול להרוויח אלף זהובים ומתרצה בחמש מאות". ויש מהדרים שגם ה'טלית קטן' שלובשים מתחת לחולצה תהיה מצמר (אליה רבא, פרי מגדים, משנה ברורה ט, ה).
האם יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים ביחס לחומר הטלית
שאלה: שמעתי בשיעור שהספרדים נוהגים להקפיד ללבוש דווקא 'טלית קטן' מצמר, ואילו האשכנזים אינם מקפידים על כך. האם זה נכון?
תשובה: אין זה נכון. וככלל צריך להיזהר שלא להרבות מחלוקות בין העדות שבישראל, במיוחד בימי קיבוץ גלויות, כאשר בני העדות השונות מתחתנים זה עם זה. כלומר כאשר יש מחלוקת ידועה בין המנהגים, נכון לכל אדם לנהוג כמנהג אבותיו, ובאופן זה אפשר לראות במנהגים השונים גיוון מבורך. אבל אין לדקדק ולהוסיף מחלוקות במה שלא ידוע שיש הבדלים בין המנהגים, כי באופן זה המחלוקות מרחיקות את בני העדות זה מזה, כאשר כל אחד מנסה לחפש במה מנהגיו שונים משל בני העדות האחרות, ובמה כביכול נהג בטעות כמו אחרים.
אומנם נכון שהרמ"א כתב כדעת הסוברים שכל סוגי הבדים חייבים בציצית מהתורה, ורבי יוסף קארו כתב כדעת הסוברים שמצוות ציצית מהתורה היא רק בבגד צמר או פשתים (שולחן ערוך אורח חיים ט, א). ויש שכתב על פי זה (אור לציון ח"ב ב, ג) שיוצאי ספרד צריכים להקפיד יותר ללכת בבגד צמר. אולם זה מנהג חסידות שאינו מבוסס על מנהג יוצאי ספרד, שכן הכול יודעים את משקל הפוסקים, ויודעים שמהודר יותר ללבוש טלית מצמר, שמקיימים בה מצווה מהתורה לכל הדעות. וכאשר היא מחממת מדי, מוטב ללבוש טלית מחומר אחר. וכך נוהגים יוצאי ספרד ואשכנז כאחד. יתרה מזו, דווקא בקהילות יוצאי ספרד היו רבים שלא נהגו ללכת ב'טלית קטן' כלל, וכפי שכתב הרב יוסף משאש, שבקהילות רבות רק תלמידי חכמים נהגו ללכת ב'טלית קטן' (מים חיים ח"ב שכ). ומנגד, מבין אחרוני הפוסקים באשכנז, רבים עודדו להדר ללבוש טלית מצמר (אליה רבא, פרי מגדים, משנה ברורה ט, ה).
לכן למעשה אין בזה הבדל בין העדות, ומי שיכול עדיף שיקיים את המצווה בטלית מצמר, ומי שטלית צמר מחממת אותו מדי, מוטב שיקיים את המצווה בטלית מחממת פחות, וכפי שנהג הגר"א (מעשה רב יז).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
