ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
שאלה: שמעתי רב שאמר בדרשה שכל מי שיכול להיות אברך, להסתפק במלגה ובעבודה של אשתו, ולהקדיש את חייו לתורה, כך ראוי שיעשה. לטענתו מצוות תלמוד תורה מחייבת ללמוד כל הזמן, ורק מי שאין לו ברירה והוא מוכרח לעבוד לפרנסתו רשאי להתבטל, אבל מי שיכול להתפרנס ממלגה - עליו להקדיש את חייו לתורה. עוד הוסיף שבכך הוא תורם לעם ישראל יותר מכל דבר אחר.
וכן הוסיף הרב שעדיף שילמד כמה שיותר שנים בכולל, ורק בלית ברירה יסכים לצאת מבית המדרש כדי לשמש כמורה, אבל כל עוד משפחתו יכולה להתקיים מעבודת אשתו ומהמלגה, עדיף שיישאר ללמוד בכולל. התפלאתי מאוד על דבריו, ושאלתי אותו, איך ייתכן לעודד אנשים להתפרנס ממלגות וקצבאות וצדקות?! ומלבד זאת, אם כך ינהגו כל ישראל, עם ישראל יהיה עני, וכיצד יוכל להיות אור לגויים?! אך הוא ענה שאני מדבר כמו עם הארץ. האם דבריו נכונים לפי התורה?
דברי הרמב"ם
תשובה: כתב הרמב"ם: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג, י).
וכן נהגו גדולי התנאים והאמוראים, שהתפרנסו ממלאכתם, ועשו תורתם קבע ומלאכתם עראי, ושתיהן התקיימו בידם (ברכות לה, ב). אומנם החכמים שהתמנו למנהיגים הפסיקו לעסוק במלאכתם והיו צריכים להיות עשירים. ואם לא היו עשירים מחמת עצמם, הציבור היה מעשיר אותם, כדי שיהיו מכובדים ודבריהם יישמעו (קידושין ע, א). ואולם גם הם עצמם, כל זמן שלא התמנו למנהיגים, אף שהיו תלמידי חכמים גדולים ועצומים, עסקו במלאכתם. וכדרך שאמרו על שמעון בן שטח, שלפני שהתמנה להיות נשיא היה עוסק בפשתן (ירושלמי בבא מציעא ב, ה).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
804 - 'חפצי קודש' לתשתית חיינו
805 - גדול הנהנה מיגיע כפיו
806 - בין לימוד תורה לאחריות הפרנסה
טען עוד
אף שדברי הרמב"ם מבוססים, למעשה מאז תקופת הראשונים, רוב הפוסקים סוברים שהואיל והדורות התמעטו, ותוכן הלימוד התרבה מאוד, יש הכרח לפרנס את הלומדים על מנת לשמש כרבנים ומורים, שאם לא כן לא יהיו רבנים ומורים בישראל. וכן כתבו התשב"ץ (ח"א קמב-קמח) ורבי יוסף קארו (כסף משנה על הרמב"ם שם), והמהרש"ל והש"ך (יורה דעה רמו, כ), ורבי חיים בן עטר (ראשון לציון רמו, כא), ועוד רבים.
ואולם כל זה אמרו לגבי הלומד על מנת ללמד, אבל באשר למי שאינו מתכוון להתמסר לתפקידי הוראה ורבנות, גם הם מסכימים לרמב"ם שאם יתפרנס מהצדקה יעשה את התורה קרדום לחפור בו ויחלל בכך את השם.
גדול הנהנה מיגיע כפיו
כאשר הלומד אינו מקבל צדקה, אין חילול השם בכך שהוא לומד כל היום ולא עובד, כגון שהוא מתפרנס מירושה שקיבל, או שהוא מקבל מלגה באופן מכובד ולא כצדקה, למשל שיש תורמים שמיוזמתם מעוניינים שילמד תורה, ואין צורך שראשי הכולל יבקשו נדבות בעבור אברכי הכולל.
ואולם מעלתו נמוכה ממעלת מי שעוסק בעבודתו וקובע עיתים לתורה. וכפי שאמרו חכמים: "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמיים" (ברכות ח, א), מפני שלגבי הנהנה מיגיעו נאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהילים קכח, ב), דרשו חכמים: "אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא". ואילו לגבי ירא שמיים נאמר: "אשרי איש ירא את ה'" (תהילים קיב, א), אשרי בעולם הזה, ולא נאמר טוב לך לעולם הבא. וכך כתב הרמב"ם: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא" (תלמוד תורה ג, יא). והעתיקו את דבריו להלכה הטור והרמ"א (יורה דעה רמו, כא).
כלומר, מעלתו של תלמיד חכם שמתפרנס מעבודתו גדולה ממעלתו של תלמיד חכם שאחרים מפרנסים אותו, אף שזה שמתפרנס מעבודתו לומד פחות שעות ביום (מהרש"א ופני יהושע ברכות ח, א; תשב"ץ א קמח, ועוד רבים). ובמרכבת המשנה (אבות א, י) לרבי יוסף אלאשקר ממגורשי ספרד, אף כתב: "גדול הוא הקורא שעה אחת ונהנה מיגיעו, יותר ממי שקורא היום כולו ואינו עושה שום מלאכה כדי לקיים את התורה. והטעם בזה כמו שאמרנו, שצריך שייתן חלק לגוף וחלק לנפש".
עוד במעלת הנהנה מיגיע כפיו
בתנא דבי אליהו (זוטא יח) מובאים דברי הגמרא (ברכות ח, א), בתוספת הרחבה: "אמר רבי יוחנן: מעיד אני עליי שמיים וארץ, שכל תלמיד חכם שקורא ושונה לשם שמיים ונהנה מיגיעו, עליו הכתוב אומר: אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ואומר מה יפית ומה נעמת, ולא עוד אלא שאשתו ובניו יראים ממנו, ואומות העולם יראים ממנו, ומלאכי השרת שואלין בשלומו, והקב"ה אוהבו אהבה גמורה, שנאמר: 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח, י)".
המתפרנס מעבודתו דבק בה'
המתפרנס מעבודתו נושא באחריות לקיומו ומגלה בכך את צלם אלוקים שבו, כפי שנאמר לאדם הראשון, שייעודו לעובדה ולשומרה, היינו להתפרנס בכוחות עצמו, וכיוון שהוא מבטא בכך את הכישרונות שה' נתן בו, הוא נהנה מיגיע כפיו. בכך הוא דבק במידתו של הקב"ה, שהקב"ה ברא את העולם ולא השלימו, כדי לתת מקום לאדם להיות שותף עימו בקיום העולם. וכיוון שכך, כתב המהר"ל: "כי הנהנה מיגיע כפו אי אפשר שלא יגיע גם כן לאהבת ה'" (נתיב העושר א). לעומת זאת, מי שאינו מפרנס את עצמו, ונעזר באחרים, נעשה תלוי בזולתו, ומחשבתו טרודה אם ייתנו לו וכמה ואיך, וצלם אלוקים שבו נחסר (על פי מהר"ל שם).
כיוצא בזה למדנו שרבי חנינא בן דוסא ואשתו לא רצו לקבל מתנה שלא הגיעה אליהם בזכות עמל כפיהם, ואפילו שהייתה זו רגל של זהב שירדה אליהם מן השמיים, מפני שלמדו בחלומם שמתנה זו פוגמת את מעלתם ומפחיתה משכרם בעולם הבא (תענית כה, א; מהרש"א וחפץ ה' ברכות ח, א).
תלמוד תורה עם דרך ארץ
וכן אמרו חכמים: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עימה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב, ב). כלומר גם תלמידי חכמים צריכים לשלב תורתם עם דרך ארץ, היינו מלאכה לשם פרנסה. ואם לא יעשו כן, הם עלולים להגיע לידי עוון, מפני שרק היגיעה בתורה ובמלאכה מרחיקה את האדם מן העבירה, כי התורה מתקנת את נשמתו, והמלאכה את גופו, וכך הוא נעשה שלם (מאירי; מהר"י אלאשקר במרכבת המשנה ומהר"ל אבות שם).
הסכנה הנשקפת למי שמתפרנס מצדקות ומלגות
בנוסף לכך, כתבו המפרשים, אדם שלומד תורה ואינו עוסק במלאכה עלול להיות מפונק ולהיגרר אחר התאווה. ועוד, שלעיתים כדי לקבל את מזונותיו, יצטרך להחניף לבעלי שררה וממון ולאהוב מתנות. ועוד, שפעמים יהיה נזקק למזונותיו ויתפתה לשקר ולגנוב ולהמר ולשלוח יד בממונם של אחרים (מאירי, תשב"ץ במגן אבות, ברטנורא שם). וכדברי רבנו יונה: "ולא ינוח ולא ישקוט עד יעבור על כל המצוות האמורות בתורה" (שם).
העוסקים בהוראה וברבנות נחשבים כעושים מלאכה
חשוב לציין שהעוסקים בעבודת הקודש של ההוראה לתלמידים או בתפקידי רבנות, כיוון שהם צריכים להקדיש לכך את רוב שעותיהם, הרי שהם נחשבים כעובדים, והם נחשבים כמשלבים תורה עם דרך ארץ באופן הנעלה ביותר (בהזדמנות אחרת אקווה לבאר יסוד זה בהרחבה).
שורש חטא המרגלים
במידה מסוימת, הסוברים שעדיף לאדם לשבת כל ימיו בכולל חוטאים בחטא המרגלים, שחשבו שחיי המדבר מקודשים ונעלים יותר, מפני שאין עוסקים בהם בענייני המעשה והחומר. כעין זה כתב האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה שלח לח, ב), שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, וטענו למה צריך לירד לעולם המעשה, הרי אפשר לקיים את "התורה והמצוות ברוחניות ולא בעשייה גשמית". "אך באמת היו מוטעים, שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא. כמו שאמרו רז"ל (סוטה יד, א) כמה תפילות התפלל משה ליכנס לארץ ישראל. ושאלו: וכי לאכול מפירותיה היה צריך? אלא לקיים את המצוות התלויים בה". כי קיום המצוות בארץ הוא קידוש השם הגדול ביותר, ולכן מתגלה ממנו אור גדול, יותר מאשר בחיים הרוחניים בלבד.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
