שלום וברכה, שמעתי מרב שרק אדם שאם יכבדוהו ואם יעליבו אותו יתיחס לכל הדברים באופן שווה וכ-אין (כלומר ללא משמעות) הוא אדם בעל ענווה. אם כן רציתי לשאול, הרי כיצד יוכל אדם להישאר אדיש לעניינים אלה הרי למדונו חז"ל שהכל מאת הקב"ה ואפילו הוא שומע דבר מה שלכאורה לא קשור יקח את הדבר ברצינות כיוון שה’ כיוון זאת. ואם כן הרי ברור שצריך להתיחס למשל להעלבה כמסר מאת ה’ שצריך לפשפש ולבדוק את מעשיו (ואגב לעיתים ההעלבה אינה אמיתית ונכונה כלל וללא בסיס). אולם אם כבדוהו נניח בעקבות דבר תורה שאמר האם על כך גם צריך לפשפש? הרי מידותיו ואופיו ורגישותו של אדם נבנו כדי שיעלב וכדי שיתיחס לסובבים וכיצד אפשר להתעלות על תכונות בסיסיות אלה בנפש האדם? ישר כח ותזכו למצוות

הכוונה העיקרית לדעת שכבוד או זלזול של בני אדם אינם יכולים לפגוע באדם ישר והגון ולכן לא כדאי להתייחס אליהם.