כבר כמעט חודש וחצי שאני כל יום שישי עולה לבית עלמין , מדליק נר בקבר של סבתא שלי וכל שבוע שוטף כמה קברות אחרות.. כרגע חלק אנשים אומרים לי שזה אסור להעלות לבית עלמין כל שבוע.. מה נכון לעשות?

לשואל, שלום! ביקורים תכופים בבית הקברות אינם איסור ממש אבל אינם רצויים כל כך, ועדיף שאת הזמן שהקדשת לעניין זה תקדיש לעיסוק אחר בתורה או במצווה לעילוי נשמת סבתך ז"ל. הרחבה: הרמב"ם (הלכות אבל ד ד) כותב שאין עושים 'נפש' לצדיקים, מבנה על קברם, כי "דבריהם הם זכרונם", הדברים הטובים שאמרו ועשו הם הדברים שבהם צריך להזכיר אותם וללכת בעקבותיהם, ולכן הוסיף: "ולא יפנה אדם לבקר הקברות", כלומר, לא טוב לאדם להתפנות מעיסוקים אחרים ולהקדיש תשומת לב מוגזמת לביקורי קברים, ואפילו בקברי צדיקים. כך כתב הרב שמואל וואזנר שליט"א (שבט הלוי ח"ז סי' קצב): "רואה אני בהמונים, שכל התקשרותם בצדיקים ובדור ההולך במה שמבקרים הרבה בבית הקברות, וישנם אנשים שכל עבודתם בזה, שהולכים מביה"ק לביה"ק, וזה לא נכון על פי התורה, שאף על פי שמקום מסוגל הוא לתפילה, ומקום הצדיקים אדמת קודש, אבל עוד הרבה יותר מזה - דברי תורתם והוראתם... ועל כן נקט הרמב"ם 'ולא יפנה', כי לשון פינוי מורה על הפינוי התמידי ועיקרי... לשלול מי שפונה מכל עסקים ודעתו רק לבית הקברות". ככלל, התפתחה בזמן האחרון נהירה לבתי הקברות כאל "מקומות קדושים". בדברי חז"ל לא מצאנו ייחוס של קדושה לקבר, אלא שיש לנהוג בו כבוד, ו"מקומות קדושים" בהלכה הם ארץ ישראל ובפרט ירושלים ובפרט הר הבית. גם הצירוף הלשוני "עליה לקבר", המקביל כביכול ל"עליה לרגל", לא קיים במקורותינו הקדומים למיטב ידיעתי ומופיע בספרות התורנית רק בדור שלנו. גם על פי הסוד, לא רצוי להרבות בביקור בבית הקברות, כמו שכתב המגן אברהם (סוף סימן תקנט) בשם האר"י ז"ל, שעדיף ללכת רק לצורך הלווית המת ותו לא. אמנם נהגו במאות השנים האחרונות לבקר בבתי הקברות גם בסיום השבעה והשלושים והשנה, וכן בכל בשנה ביום הפטירה (מנהג שמוזכר במקורות קדומים רק ביחס לצדיקים מיוחדים), אבל אין להוסיף מעבר למה שכבר נהגו. מעבר לזה, לא טוב להתאבל על הנפטר יותר מהזמן הקבוע בהלכה, ויש לחזור לשגרת החיים השמחה. מצד שני, יש אנשים שעבורם הביקור בבית הקברות מחזק את הקשר למסורת, וזה גם מעין לימוד מוסר, בכך שהם זוכרים שהאדם לא חי בעולמנו לנצח ויש לחייו תכלית ומטרה. לכן אני מציע כאמור: החלף את הביקור בבית הקברות בעיסוק אחר של תורה או מצווה, למשל, לקבוע חברותא עם מישהו בלימוד ספר מסוים לעילוי נשמת סבתך ז"ל, וזה הדבר המועיל ביותר הן לנשמת הסבתא והן עבורך.