יש אנשים ואני ביניהם שלא גדלו במסגרת דתית, וקשה לנו לומר תפילה עם כוונה בשפה שאינה שפתינו. זה מרגיש כמו דקלום חיצוני. לכן אני מעדיף שלא לומר קדיש בכלל, מאשר לומר בארמית. הרי קדיש יתום זהו מנהג מאוחר מאד בתולדות ישראל, ועיקר עניינו מבחינתי הוא צידוק הדין ולא עילוי הנשמה. לכן אני מעדיף להתספק בצידוק הדין בדרכים אחרות מאשר לומר תפילה ללא כוונה. מאותה סיבה שחז"ל בחרו לתרגם את התפילה לארמית בשביל לקרב את עמי הארצות, למה לא לאפשר ל"עמי הארצות" של ימינו להתקרב לה’ באמצעות מתן אפשרות לומר את התפילה בעברית? לפי מה שלמדתי שרק לתפילה בלשון הקודש יש ערך לומר אותה גם כשאין דוברים את השפה, אז אם כך, אין זה קל וחומר שרצוי לומר את הקדיש בעברית ולא בארמית?

בימינו האנשים משכילים יותר ורוכשים שפות זרות אין שום סיבה שלא יבינו את הקדיש בארמית,שהיא שפת אחות שלנו. מלים רבות בעברית של ימינו לקוחים מהארמית כגון: אתר, נדל"ן, שעבוד, גוביינא, שידור, בידור, אבא. אמא, סבא, סבתא, בר מצוה, בר מזל וכו' וכו'.