הרב מבהיר "שמקור האיסור הוא בדברי הברייתא במסכת בבא מציעא האומרת שהיוצא מבית ששכר מחבירו לא יטול את המזוזה (אע"פ שהוא קבעה) ומוסיפה הברייתא "ומנכרי נוטל ויוצא" כלומר שאם בעל הבית נכרי השוכר חייב ליטול את המזוזה". הברייתא ניתנת להתפרש: מיהודי אסור ליטול את המזוזה, ומנוכרי - מותר. מכאן אין הכרח להסיק שחובה ליטול את המזוזה כאשר מדובר בנוכרי, וכי אסור למכור מזוזה לנוכרי. האם רק מן הברייתא נובעת המסקנה הזאת?

שאלה טובה שאלת. אכן בשו"ת באר שבע הנ"ל טורח להוכיח שכונת הגמרא לומר שאם שכר את הבית מנכרי חייב ליטול את המזוזה ולא רק רשאי לעשות זאת. לדעתו, אילו כונת הגמרא היתה לומר שמנכרי אין חובה ליטול את המזוזה אלא רשאי בלבד, זהו דין פשוט שאין צורך להשמיעו. עוד הוסיף שלא מצא בדברי אף לא אחד מהראשונים שכתב שכונת הגמרא לומר שרק רשאי ליטול את המזוזות אך לא חייב. מעבר להוכחות אלו, הוא מנמק את האיסור בכך שגוי בודאי יתיחס אל המזוזה כאל קמיע ולא כמצוות ה' וזהו חטא גדול כמובא ברמב"ם הלכות מזוזה פרק ה הלכה ד עיין שם. אגב, הוא מתיחס בתשובה לסיפור המובא בתלמוד ירושלמי פאה שרבי יהודה הנשיא נתן מזוזה לגוי. וכיצד לישב סיפור זה עם ההלכה. חילך לאורייתא! הרב מיכאל יומטוביאן