למה בעצם יש איסור לצאת מהארץ חוץ מאשר במקרים חריגים?

הרשב"ם במסכת בבא בתרא כותב, שמי שיוצא לחוץ לארץ מפקיע את עצמו מחלק מהמצוות, כי בחוץ לארץ לא נוהגות כל המצוות. אולם הפשטות היא לא בגלל שמפקיע עצמו מהמצוות אלא בגלל שיש מצוות יישוב הארץ, וכאשר יוצאים לחוץ לארץ מבטלים את המצווה הזו. בניינה וקיומה של האומה הוא דווקא בארץ ישראל. לפי הרמב"ם מותר לצאת רק לצורך 4 דברים: ללמוד תורה, לישא אישה, להציל מן הנוכרים (מי שיש לו רכוש שם) ומי שהוא יצואן או יבואן מותר לו לצאת לצורך הסדרת ענייני מסחרו. אסור לצאת לחוץ לארץ בשביל עניינים אחרים, ולפי הרמב"ם גם בשביל מצוות אחרות אין לצאת. יש ראשונים שסוברים שלצורך כל דבר מצווה מותר לצאת, וכיום נוהגים להקל כדעה זו. אולם מי שהוא רוצה להיות ממש חסיד עליו להקפיד שלא לצאת אלא לאותם ארבעה דברים, וכאשר הוא יוצא עליו לצאת רק לצאת במגמה לחזור חזרה, ואם לדוגמא יוצא להתחתן והמיועדת לו רוצה להישאר בחו"ל עדיף שיוותר עליה. מקום מגוריו הקבוע של אדם צריך להיות בארץ. לאו דווקא בתחום כיבוש עולי בבל אלא גם בתחום כיבוש עולי מצרים, אפילו שמצוות מסוימות לא נוהגות שם. בספר כפתור ופרח כתוב שדין יישוב הארץ אינו מותנה אם מצוות מסוימות נוהגות או לא נוהגות במקום. למרות שמצוות מסוימות אינם נוהגות משום שלא נשלמו התנאים לחיובם, מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה מצד עצמה ולא מצד המצוות התלויות בה. לו יצויר שהיינו זוכים לשחרר את עבר הירדן ויהודים היו רוצים להתיישב שם, הם היו מקיימים את מצוות יישוב הארץ, אמנם לא כמו בירושלים אבל עדיין היו מקיימים את המצווה.