בשולחן ערוך יורה דעה (הלכות מעונן ומכשף סימן קעט, סעיף ח) כתוב: "הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה, אין לו חלק לעולם הבא. ואם אינו רוקק, איסורא מיהא איכא. ואם יש בו סכנת נפשות, הכל מותר. הגה: וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקודש, אבל בלשון לעז, לא. (רש"י בשם רבו וב"י). ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל ענין, בפרט אם מזכירין השם, שאין לו חלק לעולם הבא (כן משמע מהטור לדעת ר"י). השאלה היא איך זה שיש ספר בשם שיעור קומה (לרבי משה קורדואווירו) וכתוב סגולות לקרוא פסוקים שקשורים לאבר שכואב בכדי להתרפאות? זה הקישור לספר - http://www.hebrewbooks.org/35167

יש הבדל אם משתמשים בדברי תורה בצורה של לחש או שמתפללים או לומדים דברים וזכות הלימוד היא עבור רפואת האדם. עוד ניתן לומר שהספר נכתב במקום פיקוח נפש.