אני לומדת בתיכון דתי,תורני,יש לי הרבה שיעורים בהלכה,תנ"ך,אמונה,ככה שאנחנו מדברים הרבה על נושא התפילה ויוצא שאני יודעת להגיד את כל הדברים הנכונים לגבי כוונה בתפילה ואני יכולה לדבר כאילו אני באמת מתפללת בכוונה (ולפעמים אני באמת מתכוונת בתפילה) אבל בזמן האחרון ואולי גם בכלל, משהו בי נמנע מלהתפלל בכוח האמיתי שיש בי. כלומר, אני רואה ילדות שמתכוונות בתפילה ומתפללות מכל הלב, בנות בודדות יחסית, כי כל השאר מתפללות בקצת פחות התרגשות וכוונה. ואני יודעת שגם בי טמון הכוח להתפלל ככה. גם פעם שמעתי שלא צריך לנסות להתפלל מתוך איך שרואים על אנשים אחרים ושכל אחד מתפלל בדרך המיוחדת לו, אבל מה שאני כן הייתי רוצה ליישם ממה שאני רואה בתפילת אחרות זה שכמו הילדות האלו הייתי רוצה לבטא את היכולת האישית שלי בתפילה (לא בהכרח באותה דרך שהן מתפללות,אבל כן להוציא את הכוח הזה בי). אני מקווה שמה שאני אומרת מובן כי זה קצת לא מסודר. הסיבה לכך שאני בכל זאת לא מבטא את "היכולת" והכוח להתפלל היא שתמיד כשאני באיזה צרה או בעיה שמאוד מצערת אותי אני מתפללת בלי סידור, תפילה ישירה לשמים ישר מהלב לפה ולה’. זה לוקח ממני הרבה אנרגיות, כי בתפילה כזאת אני בוכה, מתחננת, מוציאה הכל. קשה לי לעשות את זה כל פעם בבוקר בזמן התפילה ליד כל הכיתה, כל יום מחדש. ועוד דבר זה העובדה שאני יודעת שהתפילה יכולה להתקבל ולשנות ושיש כל מיני סיבות לכך שהיא בכל זאת לא תמיד משנה את המצב אבל יש לי מן הרגשה כזאת של-למה לבזבז כל כך הרבה אנרגייה, בכי, התרגשות במשהו שבסוף בכלל לא בטוח שיעזור בדרך שאני רוצה שתעזור לי? קשה לי להוציא את הכל בתפילה ואז לדעת שאולי לא בטוח (אומנם יש סיכוי שכן) שזה יעזור לי במה שאני צריכה. יש לי גם הרגשה שאולי גם התפילה לא נענית כי זה יועיל איכשהו,כמו הדוגמה של הילד שלא מרשים לו לאכול הרבה סוכריות (במקרה הזה הכוונה לזה שהתפילה לא מתקבלת) כי אז זה יזיק לו לשיניים. ולכן אני מרגישה גם שאם התפילה לא תיענה כי זה יועיל, אין צורך בכלל לנסות. ואולי גם לא מגיע לי לקבל את מה שאני רוצה - עוד סיבה לכך שהתפילה לא תמיד מתקבלת, יש הרבה סיבות, לכך שלא בטוח שהתפילה תיענה, למה עליי להוציא כל כך הרבה אנרגייה, וכוח נפשי על משהו שלא בטוח? אני בטוחה שיש לכך תשובה, אז למעשה אני שואלת אבל גם יודעת שבוודאות יש תשובה טובה, הבעיה היא שאף פעם לא אמרו לי מהי. אף פעם לא הייתי בטוחה שיבינו למה אני מתכוונת, וגם לא היה לי נעים לשאול. אני מקווה שאולי בכל זאת השאלה שלי מובנת.

שלום לך, לימדו אותנו חכמים שהתפילה היא עבודה שבלב, כלומר, עבודה שמביאה לידי ביטוי את מה שטמון בלבו של אדם. שיגרת החיים השוחקת מכסה את מעמקי הלב בהמון כיסויים, ומשכיחה מהאדם מי הוא ומה רצונו האמיתי, ואת מי הוא אוהב באמת. בתפילה מתעוררת התחושה הפנימית של האדם, הנקודה העמוקה שבו, שהיא מה שהוא באמת, ופורצת החוצה, מן הלב אל החיים הגלויים, אל הפה והדיבור. עצם העלאת אותם הרגשות כמוסות, ועצם הדיבור, המחשבה והעיסוק בהם כבר משנה את האדם - אם תפילתו אמיתית, כלומר, באמת מבטאת את הפנימיות שלו. התפילה מרימה את האדם ומרוממת אותו מפני שהיא עוזרת לו לחזור כל פעם אל מה שהוא באמת, ולהתפלל ולבקש על זה. וזה עיקר עניניה של התפילה - לשנות את האדם ולהפוך אותו ליותר קרוב למה שהוא באמת. וכך על ידי שהאדם המתפלל מעומק ליבו הולך ומשתנה, הולך ומתעלה, כך גם תפילתו נשמעת. התפילה אינה מכשיר לקבלת טובות הנאה מהקב"ה, אלא כלי להתקדמות האדם, ומכוח ההתקדמות, האדם זוכה שתפילתו נשמעת ובקשתו מתמלאת. דוגמה לדבר, פעם היו בני זוג מסוכסכים ביניהם. הפער ביניהם הלך וגדל עד שכל אחד מהם הרגיש רחוק מאוד מבן/בת זוגו. הלך הבעל ליועץ נישואים וביקש את עצתו. יעץ לו האיש: ספר לאישתך מה אתה מרגיש כלפיה באמת. ספר לה מה הייתה רוצה שהיא תהיה בשבילך. אמור לה כמה כואב לך שהתרחקתם וכמה אתה רוצה שתשובו זה לזו. הלך הבעל ונהג כפי שיעץ לו אותו יועץ. לימים נפגשו שוב הבעל והיועץ, אמר הבעל: אמרתי לאישתי, את מה שאני מרגיש, ובאמת הרגשתי באותו רגע שאני רוצה באמת לשוב להיות איתה, אבל היא לא שיתפה פעולה ולא התקרבה אלי בחזרה. אמר לו היועץ: חצי בעיה פתרנו, אתה לפחות התקרבתה אליה. עצם הדיבר והעלאת הרצונות הכמוסים "על השולחן", ואמירתם בקול, עושה משהוא לאדם ומקרבת אותו אלהם. כך גם התפילה. עצם אמירה של התפילה משנה את האדם ומקרבת אותו אל הקב"ה. וזה כבר רווח גדול, גם אם עדיין המתפלל לא מרגיש שגם הקב"ה התקרב אליו. (אני אומר: לא מרגיש, כי באמת אין אפשרות שהאדם יתקרב אל ה' וה' לא יתקרב אליו). ולכן כדי שתצליחי להתפלל כפי שטמון בך, את צריכה להפסיק לתפלל מתוך כוונה שהתפילה היא כלי להשגת טובות הנאה, אלא להתפלל תפילה שמדברת אליך, שמקרבת אותך למה שאת באמת, וממילא מקרבת אותך אל ה'. ומה שביקשת, בע"ה יגיע, אבל לא הוא עיקר מטרת התפילה, אלא הביטוי של הלב וההשפעה שלו עליך. כל טוב,