בהלכות ברכות למדתי שיש מחלוקת ספרדים-אשכנזים בעניין ’דעה בברכה’ - על מה חלה הברכה. האשכנזים אומרים שבמקרה של דעה סתם, הברכה חלה רק על המין שנמצא בפני (סימן רו משנ"ב ס"ק כב). לעומת זאת בסי’ קעז ה, הרמ"א כותב שדעת האדם על כל מה שיאכל בסעודה, ולכן אפשר לקבל משכן באמצע הסעודה מאכל ולא צריך לברך מחדש. אינני מבין כיצד פתאום הגדרת ’סתם’ נהפכה להיות ’שדעתו על כל מה שיביאו לו’ ואילו בסי’ רו דעת ’סתם’ היתה מצומצמת כל כך?

בסימן קעז מדובר על אדם היושב בסעודה, שדרכו לאכול כמות גדולה ודברים מגוונים, ואילו בסימן רו מדובר על אדם האוכל פרות, שהדרך לאכול קצת, ולכן בסעודה דעתו של אדם על הרבה דברים גם שאינם כרגע כאן ובפרות דעתו רק על המין הנמצא בפניו. (ועיין במגן אברהם, ט"ז, מחצית השקל וערוך השולחן המביאים את החילוק הזה)