חמי נוהג לצבוע את שיער זקנו. האם ניתן להקל בנושא, או שיש בזה משום "לא ילבש" לכו"ע?

פסק הרמב"ם שאם אדם צובע אפילו שערה אחת, עובר על "לא ילבש" ולוקה על כך. אולם בספר החינוך הוסיף, שאם יצבע שערותיו ללבן לא חייב כיון שלא דומה לתיקוני הנשים. ולכאורה זקן אינו מתיקוני הנשים, אך כיון שיש בזה את רעיון התיקון בשונה מצביעה בלבן ודאי שאסור לפחות מדרבנן, ואינני רואה מקום להקל, שאף בשתית סממנים הצובעים את השיער אסור.ובספר מלבושי כבוד ותפארת שקיבץ את כל הדעות והפרטים בעניייני "לא ילבש", הביא מעשה על אחד שנתלבנו חצי שערות זקנו ורוב גדולי הדור אסרו לו לצבוע אפילו שאין לו כוונת יפוי, ואף מי שהתיר מחמת הבושה, התיר שיצבע ע"י עכו"ם. וכן בשו"ת מנחת יצחק כתב שמי שצמחו לו שערות לבנות מתוך מום שיש לו במקום הזקן יוכל לצובעם מחמת הבושה אבל רק ע" עכו"ם. עוד כתב שם שאפילו במקום שנהגו האנשים לצבוע שערותיהם, אין שום היתר לאיש לצבוע שערותיו. ובהערה שם הביא בשם ספר כרם שלמה מדוע אנו מחלקים בין העברת שיער מהגוף לבין צביעת שער אם השתנה מנהג המקום וכך כתב: "דאיש הדר הוא לו" והיינו שהיה ברור לחכמים דליבון השערות הנעשה לאיש הדר ויפוי הוא לו, עד שאפילו אם תימצא מדינה שלמה וכל האנשים שבה יצבעו את שערותיהם לשחור להיראות יותר צעיר אין זה אלא מנהג טעות ובטלה דעתה אצל כל העולם, ואפילו אם רוב העולם יעשו כן ג"כ בטלה דעתם, דלא יבוא מנהג אנשים ויעקור את היסוד שיש בידינו דלעולם ריבוי השנים והדרת פני הזקן הוא כבוד והידור לאיש ודברי המדרש בבראשית רב (פ' ס"ה) מסייעים לזה.... הרב רואי מרגלית. עוד בנושא זה מאת הרב.