למדתי במדרשה על קדושת א"י. ואין לי ספק בכך שזה נכון ואמיתי. אך לאחרונה נתקלתי באימרה מצוטטת מתוך הלכות כלאי הכרם, ששם היה כתוב : "שמעתי שכל מקום שגרים בו ישראל הוא בחינת א"י, אם כן איך ניתן להסביר בכל זאת שזה כן חשוב לגור בארץ. זה לא סותר?

נזכר שיש שתי קדושות בארץ. ראשונה שבאה ע"י הקב"ה מזמן הבריאה. אין לקדושה זו דמיון כלשהו בארץ ובעולם. ועל כן לא הסכים אברהם אבינו שבנו יצחק יצא לרגע אחד מהארץ. יש קדושה שניה שבאה ע"י ישראל בפרט ע"י שהם חיים חיי קודש בארץ ישראל. משהו מקדושה זו יכול להיות גם בחוץ לארץ במקום שיש בתי כנסיות ובתי מדרשות ששומרים שם בשקידה על התורה בקיומה ובלימודה. אבל בכל זאת אין בזה שום השואה לקדושה האלוקית שיש בארץ ישראל. כך נאמר באבות דר' נתן כי תלמיד חכם שיצא לחוץ לארץ פגם. ומסופר ב"ספרי" שגדולי התנאים יצאו לחץ לארץ כדי ללמוד תורה וביציאתם קרעו את בגדיהם ובכו על ההפסד העצום שיש ביציאה מארץ.