למה עדיין אומרים "ותטה לב המלכות עלינו לטובה" בסיום תהילים, בימינו כשיש לנו מדינה עצמאית? האם יש בזה מתורת הסוד או שאפשר לשנות את הנוסח?

שלום וברכה. שאלה יפה. אכן נראה בפשטות שמדובר בתפילה שיש בה בקשה להטות את לב השלטון להתנהג עם עם ישראל ברחמים. ודבר זה היה מצוי כשעם ישראל היה מפוזר בגלות והיה נתון לרחמיו של אותו שלטון זר של גויים. אולם בדברי הנביאים ורבותינו ז"ל מצויין במקומות רבים המילה "מלכות" גם ביחס למלכות ישראל (לדוג' בהושע א' ד', דברי הימים א' כ"ח ה', מכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג, בראשית רבה וישב פ"ח סימן ז, סנהדרין דף צח., רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א ועוד) ולכן אין צורך לשנות את נוסח התפילה המקובל בעם ישראל מימים ימימה. ואם מבארים תפילה זו בדרך הפנימיות, הדברים מדוייקים עוד יותר. שהרי המילה "מלכות" מכוונת לספירת המלכות, שהיא השכינה שעל ידה הקב"ה משגיח עלינו ודרכה הוא דן את העולם. וכך מבואר בספר שערי אורה (שער א') וז"ל: "וצריך אתה לדעת כי המדה הזאת [מלכות] נקראת בית דין של מטה שמקבלת שפע מבי"ד של מעלה שהוא מדת הגבורה... ולפעמים נקראת מדה זו אלוקים כשהיא מתמלאת ושואבת ממדת הגבורה והפחד ואז היא עושה דין ומשפט בעולם אם לחרב אם לשלום". ובמידה זו הקב"ה מנהיג את עולמו ואת כל ענייני המלכות בישראל ובאומות העולם, וז"ל (שם): "וכל מעשיו כולן נעשין ע"י מדה זו והיינו דכתיב (עובדיה א') 'כי לה' המלוכה ומושל בגויים'". מידת המלכות נקראת גם "מלכות בית דוד" (שערי אורה שם) ועל פי זה מובן מדוע בנוסח ה"בקשה אחר תהילים" של דוד המלך נעים זמירות ישראל מבקשים מבורא עולם: "תטה לב המלכות עלינו לטובה", כיון שבכח אמירת תהילים להטות את מידת המלכות העליונה, עלינו לטובה ולברכה, לעורר רחמים שמיים על עם ישראל, לבטל גזרות קשות ורעות ולגזור גזרות טובות. ומתוך כך מבקשים בסיום התהילים מה' יתברך, שימהר ויחיש לגאלנו ויבנה את בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימנו אמן ואמן. בשורות טובות לנו ולכל ישראל,