כבוד הרב שלום רב אני כעת כחודש ושבוע באבלות על אימי ומורתי הצדיקה. בתי מתחתנת בעוד כשלושה חודשים. זה תאריך שניקבע לפני פטירתה של אימי ומורתי. לבתי בעבר היו כבר פעמים עיכוב בנושא החתונה. כיצד עלי להתארגן לחתונה מבחינת לבוש איפור וכיצד אני אמורה לנהוג בחתונה אני מעדות המזרח בתודה מראש מכבוד הרב

ראשית כל תנוחמו מן השמיים. א. את יכולה להשתתף בחתונת בתך, הן בחופה והן בסעודה. ואפשר ללבוש בגדים חגיגיים ולהתאפר. ב. לגבי הריקודים, ניתן להקל ולרקוד מעט כדי לשמח את הכלה, ובפרט אם ההימנעות עלולה לגרום לה צער. מקורות: נחלקו הראשונים לגבי כניסת אבל לחופה, והכרעת המחבר (שו"ע שצ"א ג') כרמב"ן ורא"ש שמותר אם הוא עומד מחוץ לבית ושומע את הברכות. וברמ"א שם כתב להקל כראב"ן שהתיר להכנס פנימה למקום שעושים את החופה אם מדובר לאחר השלושים. עכ"ד. ובספר זכרון יצחק (כ"ח עמ' קצ"ב) כתב שאם אחד מהורי החתן או הכלה יושב שבעה וכבר קבעו תאריך ויש קושי לדחות את החופה, יערכו את החופה מחוץ לאולם האירועים והאבל יהיה שותף בחופה. וכיום המנהג להשתתף בחופה גם אם היא נערכת בתוך האולם אירועים. עוד כתב הרמ"א (שם), שאבל יוכל לברך את הברכות, וכן יוכל "ללבוש קצת בגדי שבת בשעה שמכניסים, ובלבד שיהא אחר ל' יום, וכן נוהגים". ואכן המנהג הרווח להקל גם בלבוש, וכפי שכתב הלבוש (הובא בש"ך שם סק"ד), שיכול האבל ללבוש בגדי שבת כרגיל, ואין צורך למעט בהם כפי שכתב רבנו הרמ"א. וכן נוהגים, והוא הדין לגבי איפור וטיפוח הגוף לפני החתונה. ולגבי הסעודה נחלקו הראשונים האם מותר לאבל לאכול בסעודת ברית או נשואין, וברמ"א (שם ג') ציין לב' הדעות: "יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נישואין או ברית מילה עם המשמשין, ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר, ויש אוסרין וכן נוהגין, רק שהאבל משמש שם אם ירצה ואוכל בביתו ממה ששולחין לן מן הסעודה". ונחלקו המנהגים בהיתר ההשתתפות בסעודה, בני אשכנז נוטים להחמיר בזה (ראה פני ברוך סי' כ' כ"ב עמ' רכ"ב), ואילו בני ספרד נהגו להקל בזה כפי שכתב בחזו"ע (אבלות ח"ב עמ' של"ט): "קרובי החתן או הכלה שהם בתוך י"ב חודש, מותר להם להשתתף בסעודת הנשואין, כדי שתהיה שמחת החתן והכלה בשלמותה". לכן כל אחד יעשה בזה כמנהגו, ונראה שהמקל יש לו על מה לסמוך. אולם כשמדובר על הורי החתן והכלה ההוראה להקל בזה אף ללא ההיתר שכתב הרמ"א לעיל, וכן כתב בגשר החיים (כ"א ט' י"א ע"פ המהרשד"ם), שאם מדובר על הורי החתן והכלה, שהחתונה היא יום טוב שלהם, ויהיה לחתן ולכלה צער אם הם לא ישתתפו בסעודה, מותר להם להשתתף אף שלא ישמשו בסעודה. ע"כ. וכן המנהג הרווח כיום. ביחס לריקודים, מדברי המחבר והרמ"א משמע שאין היתר לרקוד בשמחה, ומה שכתב ברמ"א שאבל יכול להוליך את החתן לכלה אין מדובר שם שמכניסו על ידי ריקודים. אולם בצרור החיים (לגר"מ אליהו זצ"ל אות קפ"ג) כתב לחלק, שיש לאסור ריקודים דוקא בתוך השלושים, ו"לאחר השלושים מותר להורים אבלים להיות בחתונת בנם עד לסיום החתונה ולשמוח ולרקוד כרגיל עם תזמורת. עכ"ד. ויש שנהגו להתיר לגמרי, ויש שנהגו לאסור לגמרי. אולם אם יגרם לזוג צער מהעדרות ההורים בריקוד, יש מקום להקל (ע"פ דברי ערוה"ש שצ"א ה'). מזל טוב ובשורות טובות,