כבוד הרב שלום, מהו שיקבל על עצמו אדם תעניות בה"ב שלא בזמנם הנהוג, אלא כתהליך תענית תשובה על עבירה חמורה במזיד. מעבר לפדיון פ"ד תעניות, ברצוני ביחד עם לימוד תורה ביתר שאת ומסירות נפש בכוונה לתקן ולשוב בתשובה שלמה, והקפדה על התבודדויות ועשיית תשובה - לשלב תעניות בה"ב כדי למרק את הנזק שנעשה. מדובר בנפילה קשה, ואני באמת מאמין שאני חייב לתקן מעוות גדול שנעשה על ידי. בנוסף, רציתי להוסיף שאין לי ספק שעברתי במזיד, ואין גבול לבושתי שבגדתי ככה באבא שנותן לי ככה הרבה ומתחסד עימי תמיד ונותן. הייתי בדיוק בנקודת שיא ביחסים עם אבא, הייתי לפני פריצה ברוחניות, ואני מרגיש שנפלתי בניסיון שהיה אמור להיות המקפצה שלי לה, לדרך של קדושה ועבודת ה באמת. מעבר לכך, מכיוון שהעבירה לא נעשתה לבדי, אני מודע לכך וכבר רואה בבירור השלכות רגשיות ורוחניות כלפי הצד השני, וכלפי היתכנות זיווג שיהיה לי לעזר יותר מכנגדו. מעבר לזאת, הידוע מהספרים הקדושים לגבי התקשרות של עוברי העברה שיכולה לגרור שנים של תיקונים. ברצוני לקחת על עצמי קבלה גדולה לפעול בכל כוחי לתקן על מנת להשיב את הטוב ולמנוע צער קשה עתידי. אני רוצה לקחת אחראיות על מעשיי ולפעול בכל כוחי להביא שלום לעולם ובתוכו לשנינו ולקשר שלי עם ה ועם הזיווג האמיתי שלי. תודה

שלום וברכה לשואל היקר. צריך לדעת שיש קומות ורבדים לתשובה, עצם עזיבת החטא, החרטה עם וידוי וקבלה לעתיד שלא לחזור על כך, זהו גוף התשובה והכפרה, והקב"ה מקבל את השבים אליו באהבה רבה, ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים". רבי ישראל מסאלנט זצ"ל אמר שדרך ראויה לחזור בתשובה על חטא מסויים, היא על ידי לימוד הלכות הקשורות לאותו חטא, שבכח הלכות אלו לסייע להישמר מאותו החטא, ולכן לענייננו הקדשת זמן מסויים העוסק בהלכות ובהנהגות שמסייעות לשמור על המחשבה, העיניים ועל הברית, כגון הלכות יחוד וכדומה, יכולים לסייע מאד בעניין זה. ידוע בחז"ל התעניות שהם כנגד קורבן, ועניינם להעביר את רושם החטא (אגרת התשובה), ומה שאמרו שמי שמתענה חוטא זה מדובר במי שלא חטא (מרן החיד"א, רב פעלים, ליקוטי מוהר"ן תורה נ', מ"ב תקע"א בשם הב"ח). האריז"ל תיקן תעניות לתשובה על כל חטא (כעס, תיקון הברית וכו'), ובעל התניא (אגרת התשובה ב') כתב שהכרעת הגדולים ג' פעמים (אותו מס' תעניות של אותו חטא) ואת השאר לפדות בצדקה, ואחריו הגיע מרן הבן איש חי (שו"ת רב פעלים) שמספיק פעם אחת ואת השאר לפדות בממון, ולכן חכמי ירושלים נהגו להקל לציבור שמספיק תענית אחת, ובדרך כלל נהגו לעשותה בימי השובבי"ם (תיקון בניהו שובבים). עם זאת צריך לדעת שהדורות נחלשו וקשה לעמוד בכל התיקונים והתעניות שכתב רבנו האריז"ל, ולכן בימנו יש שכתבו שהדבר המועיל ביותר הוא עסק התורה וגמילות חסדים ואין צורך בתעניות (קריינתא דאגרתא ח"א עמ' קפ"ב בשם הגר"א). ובפרט לימוד תורה בעיון (הקדמה לאגלי טל ביחס להלכות שבת) ועבודת ה' בשמחה. ויש שהציעו לעשות תענית דיבור, כפי שייסד רבי יצחק אלפיה זצ"ל. וכל אחד ינהג בזה כפי הוראת רבותיו. מקובל להורות כדברי מרן הבעש"ט הקדוש (מפי תלמידו בעל התולדות יעקב יוסף) שעל ידי שאדם מתחזק באהבת תורה, אהבת ישראל, ואהבת הקב"ה, אין הוא צריך תעניות. כמו כן תפילה מקירות הלב בדמעה ושפיכת הלב אינה חוזרת ריקם, ששערי דמעה לא ננעלו. ידוע בשם מוהר"ן מברסלב זי"ע שטבילה במקוה ואמירת תיקון הכללי מועילים מאד. תתבונן בפסוק "שבע יפול צדיק וקם", וכן את הפסוק: "כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי", ותווכח שהקב"ה רוצה ושמח בתשובת בניו. לכן תשמח שהקב"ה קיבל את תשובתך ותתעסק יותר בעשה טוב, תמעט בתעניות וסיגופים ותוסיף אור. הקב"ה שמח בתשובתך וכל רושם של חטא נמחק ע"י תשובה ראויה. חזק ואמץ! יהי רצון שהקב"ה יערה על כולנו רוח ממרום של טהרה כמו שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתים". ברכת ה' עליכם,