שלום, לדאבוני הרב אבי היקר והאהוב נפטר לפני כ-3 חודשים. ברצוני לשאול מס׳ שאלות בנוגע לזה: 1. בחודשיים הראשונים ממש הקפדתי ולא שמעתי מוסיקה , ואז הייתי מוצאת את עצמי הרבה בדיכאון שהתבטא במחשבות יתר , בכי ללא הפסקה ותיסכול מהמצב והתחלתי לשמוע קצת מוזיקה וזה מעט ״עושה לי יותר טוב״ .. ותכלס זה גם מה שאבא רצה, באחת הפעמים שיצא לנו לדבר (בצחוק) על הנושא שעוד היה בין החיים, אבא ידע מהי חשיבותה של מוסיקה בשבילי, שבכל מקום ובכל עת אני שומעת מוסיקה ואמר לי שמבחינתו אין לו שום בעיה שאשמע מוזיקה במידה וחלילה ילך מהעולם. זה משהו שגם הידהד לי בראש. השאלה היא, עתה שהוא נפטר , האם באמת חלילה זה עושה לו למעלה איזשהו נזק או צער מסויים מעצם שמיעת המוסיקה שלי? 2. עוד דבר, יש לי נושא שאני מאד לא סגורה לגביו. כל אחד אומר לנו פרשנות ודעה אחרת . בנוגע לעלייה לקבר של אבא בשנה הראשונה. חלק אומרים שבשנה הראשונה (כיון שהנפטר עוד נמצא בדין בשמיים) אין לעלות בשום אופן לקבר בשנה הראשונה על מנת לא להפריע לנשמה ב״משפט״ כביכול. דעה אחרת אומרת שבדיוק להפך , שבשנה הראשונה יש וצריך לעלות לקבר ולאחר השנה אין לעלות בשום אופן , כיון בשנה הראשונה הנשמה עוד נמצאת למטה והיא מרחפת בין בית העלמין לבית ויש ואף צריך לבקר אותו ולאחר שנגמרת השנה הנשמה עולה סופית למעלה, למקום שלה ולא טוב להפריע למנחותה. אני לגמרי מבולבלת ומתוסכלת מהמצב וכבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה ולעזרת הרב. תודה מראש,

ראשית תנוחמו מן השמיים! א. במקרה שלך את יכולה לשמוע מוזיקה בצינעה, וזה לא יגרום לאביך היקר ז"ל שום נזק. ב. יש כמה מנהגים לגבי עליה לקבר (חוץ מסיום השבעה, שלושים ושנה): דעת המקובלים שאין לבקר בשנה ראשונה כיון שעדיין נשמת הנפטר נידונת. המנהג המקורי של בני תימן היה שלא לעלות כלל לאחר השבעה, וכפי שמשמע מדברי הרמב"ם. עם זאת המנהג הפשוט אצל בני ספרד שמותר לעלות לקבר גם בשנה הראשונה (צרור החיים רי"ח), וכך נוהגים חלק מבני אשכנז. למעשה המנהג הרווח בארץ ישראל, לעלות בסוף השבעה, השלושים, וביום השנה, וכן כשיש צורך אם אחד הקרובים נוסע למקום רחוק. וכן ממשיכים לעלות גם לאחר השנה הראשונה ביום הפטירה, ובימים שמותר לעלות בהם כפי הצורך. בברכה נאמנה,