האם מותר ללכת למעיין או נחל שלא סגור לציבור הדתי, ויש חשש שיהיו שם נשים לא צנועות?

שלום רב לשואל. לא ידוע לי על מעיין שסגור לציבור הדתי. במידה ויש מעיין שאין בו חשש צניעות, או שאין ידוע, הדבר מותר. במידה ויש סבירות גבוהה לחוסר צניעות כמו בחוף ים וכדומה, יש לחפש מקום אחר. בכל אופן צריך להשמר בעניינים אלו, ולכן יש להמנע מלהתעכב במקומות אלו שלא לצורך, בפרט אם נתקלתם במציאות כזאת. הרחבה ומקורות: מקור דין זה בגמ' (ב"ב נז: ומכות כד.) לגבי אדם שצריך ללכת דרך מקום שיש שם נשים שמכבסות בגדים באופן שאינו צנוע. ומבואר שם, שאם יש "דרכא אחרינא", כלומר דרך חלופית שאין בה חוסר צניעות, ובכל זאת אדם הולך דרך המקום שאינו צנוע, נקרא רשע, אפילו אם הוא עוצם את עיניו. במידה ואין "דרכא אחרינא", כלומר שאין דרך אחרת להגיע למקום חפצו ללא החשש לחוסר צניעות, אין איסור ללכת אבל יש להמנע מלהסתכל (עיין בראשונים שם, ובחפץ חיים כלל ו' סקי"ד). אם כן יש איסור מדרבנן להתקרב למקום שיש שם חשש לעבירה, כיון שאסור לאדם להביא את עצמו לידי ניסיון כמבואר בגמ' (סנהדרין קז:). וכפי שאמרו לנזיר "לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב" (שבת יג., פסחים מ:, יבמות מו.). ומי שהולך בכל זאת מקום שיש חשש לעבירה, זה נחשב כאילו שהוא מתכוון לזה (עיין מהרש"א בב"ב נז:), ולכן נקרא רשע ועבר איסור, אפילו אם בפועל הוא לא נכשל (עיין מרן החזו"א אמונה ובטיחון פ"ד סע' ט'). במצבים שאין אפשרות להשיג את מה שהוא צריך במקום אחר, כגון ללכת לחנות מסויימת או למשרד מסויים, ואין לו גם דרך אחרת להגיע לשם אלא דרך מקום שיש שם חוסר צניעות, או שבדרך אחרת הוא צריך ללכת הרבה יותר זמן ויש בזה טירחה גדולה או הפסד ממון, מותר ללכת אם יש אפשרות מסויימת להמנע מהסתכלות באותו חוסר צניעות, ואם בטעות הוא יכשל, נחשב הדבר לאונס, ומי שעוצם את עיניו או שהוא נמנע מלהסתכל נקרא חסיד (עיין תוס' ע"ז מו: ושו"ע יו"ד קמ"ב ט' לגבי טירחא, ובתוס' פסחים כה:, ורש"י שבת כט: שזה נחשב כמו "אי אפשר", ובפני יהושוע פסחים שם, גבי הפסד ממון, ועיין עוד בחפץ חיים כלל ו' סקי"ד, ושו"ת תורה לשמה שצ"ד). בגמ' בפסחים כה: נחלקו אביי ורבא ב"אי אפשר וקא מכוון", ונפסק להלכה כדעת רבא שאוסר (ראה חכמת אדם פ"ד ט"ז), וביאור הדברים שכל ההיתר ללכת לצורך מסויים, זה רק אם אדם יודע מראש שהוא לא יכשל, אחרת יש בדבר איסור, אפילו כשאין דרך אחרת. וכל שכן אם יודעים מראש שאם יהיה חוסר צניעות, ודאי שלא יצליחו לעמוד בנסיון, הדבר אסור ונחשב ל"פסיק רישא", אע"פ שיש אפשרות רחוקה להמנע מכישלון (ריב"ש סי' שצ"ד, שו"ת חוות יאיר קס"ד). גם באופנים האמורים לעיל, שהפוסקים התירו ללכת למקום שיש בו חשש לחוסר צניעות, צריך להזהר מאד שלא להתעכב שם ללא צורך (כמבואר ברמב"ן בע"ז יב:). ואם כן כשאין אין צורך אמיתי ללכת לשם, יש איסור אפילו אם לא מתכוונים להסתכל, שהרי אפילו כשיש לאדם צורך ללכת אם יש "דרכא אחרינא", יש איסור ללכת לשם, וכל שכן אם אדם הולך לטייל במקום שיש חשש לחוסר צניעות (עיין חפץ חיים שם סקי"ז בהגהה, ושו"ת אגרות משה אהע"ז נ"ו). בברכה רבה,