שלום כבוד הרב, קיבלתי מסופר סתם שאריות של קלפים פגומים שהוא לא צריך , האם מותר לכתוב עליהם - סגולות , פסוקים , פיתום הקטורת, למרות שאולי עיבדו את זה לשם ספר תורה או מזוזה וכו...? סופר סתם אחד כתב לעצמו תפילין בעט שחור ...(כניראה שכך יותר נח לו וזה גם חוסך לו כסף) האם זה לכתחילה? תודה רבה

שלום וברכה יש מס' מקרים שאפשר להקל לכתוב אפילו דברי חול על הקלף . כדאי לבדוק עם הסופר אם קיים אחד מהעניינים הללו: א. אם התנה בתחילת העיבוד שיוכל לשנות למה שירצה, יהיה מותר להשתמש בקלף לשימוש חול אם טרם החל לכתוב עליו משהו מהס''ת, תפילין או מזוזה. (מג''א /משנ''ב). ללא תנאי אסור בשימוש חול אף שזו רק הזמנה כי זו הזמנה לגוף הקדושה (דברי יציב) ב. לדעת הט''ז כשיש מנהג של סופרים להשתמש בקלף לדברי רשות, נחשב כאילו התנו מראש לכך ול''צ תנאי מפורש. הב''ח ועוד חולקים על קולא זו. ג. כשרוצה לכתוב דברי קדושה קלים יותר [לא דברי חול], מותר אף ללא תנאי. (ב''י) אף לעשות מקלף מטלית לס''ת (שבט הלוי). טעם ההתר כי סוף סוף זו רק הזמנה (הלבוש). אמנם אם התחיל לכתוב את הס''ת על הקלף, נחלקו האחרונים אם יכול לכתוב על הנשאר מאותה יריעה דברי קדושה קלים יותר. (הלכה ברורה). ד. חלקי קלף שמהתחלה לא היו ראויים לסת''ם, מותר להשתמש בהם לחול אף ללא תנאי. אין עליהם חלות של קדושה כיון שהם לא ראויים. יש להדגיש שקולא זו היא דווקא כשמהתחלה לא היו ראויים לס''ת ולא שהתקלקלו אח''כ (קנה בושם. פס''ת) ה. כשדרכו של הסופר לחתוך, אז לב בי''ד מתנה עליה ויכול מהשאריות להשתמש לשימוש חול. (מהרש''ם). ו. אם לא עיבד אותם לסת''ם אלא רק עשה מעשה קל כתיקון הקלף ושירטוטו לשמה, מותר בשימוש חול (גנזי הקודש ו,ב). יש לעיין אם פיטום קטורת, פסוקים וסגולות נחשבים לדבר של קדושה קלה באופן שיהיה אפשר להתנהג כסע' ג. (מצד אחד מצאנו שכתיבת גט או כתיבת סת''ם כדי להתלמד נחשבים לשימוש חול. מאידך כתיבת ד''ת נחשבת כקדושה קלה) יש לציין שבאופן כללי לא כ''כ פשוט להתיר לכתוב פיטום הקטורת ופסוקים על קלף. אמנם ר' חיים פלאג'י הקל אך פשט הרמב''ם ושו''ע שאסור. אכן ביביע אומר אסר לכתוב כן לכתחילה. יו''ט לך ולכל עמ''י. מקורות והרחבות אסור לשנות לשימוש חול כשנעשה מראש לשם קדושת ס''ת או תפילין או מזוזות. כך פסק הרמ''א סימן מב סעיף ג '...וקלף המעובד לשם תפילין, אסור לכתוב עליו דברי חול, דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה, מילתא היא (ר"ן סוף פ' נגמר הדין).' בכ''ז אפשר למצא מס' אפשרויות כדי להקל: א. משנ''ב כותב שיהיה מותר לשנות לשימוש חול אם התנה בתחילת עיבודן בפירוש שיוכל לשנות לכל דבר כשירצה. וכך לשון המשנה ברורה סימן לב ס"ק כו '(כו) לשם ס"ת - ... אבל לדבר חול אסור לשנותו לבד אם התנה בפירוש בתחלת עיבודן שיהא מותר לשנותו אף לדבר חול אז מותר לשנותו. והנכון שינהגו כן הסופרים לכתחלה בעת שמשימים העורות לתוך הסיד שיאמרו אני נותן עורות אלו לתוך הסיד לשם קדושת ס"ת ואני מתנה לכשארצה שאוכל לשנותו לכל דבר ולא כמו שנהגו הסופרים שאומרים לשם ס"ת או תפילין או מזוזות או שאר דבר רשות דאז מסתפקים האחרונים אם מהני ועיין בביאור הלכה'. המנחת יצחק כתב שכך מוסכם להלכה להתיר ע''י תנאי מראש כך לשונו בשו"ת מנחת יצחק חלק א סימן מ '(א) הנה מוסכם להלכה דעפ"י תנאי שרי לשנות אף לדבר חול, כמבואר בטו"ז ומג"א (או"ח סי' מ"ב), וכן הוכיח בתשובת צ"צ (סי' פ"א) מלשון הרמ"א, שכתב, וז"ל ואם התנה עליו מתחילה בכל ענין שרי עכ"ל, ולא הי' צריך לכתוב אלא ואם התנה עליו מתחילה שרי, אלא להורות בא שבתנאי אין לחלק כלל, ובכל ענין מהני, אפילו שהוזמן לגוף הקדושה, כגון קלף, מותר לעשות ממנו תשמיש של חול, כיון שהתנה עליה, עיין שם, ורק פלפלו באיזה אופן יתנה, שלא לבוא לחשש ברירה...'. אמנם צריך להדגיש שגם תנאי לא יועיל אם כבר התחיל לכתוב על הקלף את הס''ת או התפילין או המזוזה. כיון שכבר התחיל לכתוב, לא יכול להשתמש בנשאר לשימוש חול אף כשהתנה. כך פסק המגן אברהם סימן מב ס"ק ו 'ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול דהא בלא"ה יש מתירין כמש"ל וכ"כ הלבוש וב"ח, וגט לא מקרי דבר שבקדושה [ב"ח דלא כע"ת] מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול'. באר זאת המשנ''ב סימן מב ס"ק כג 'מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף סת"ם או שאר כתבי הקדש אפילו על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול לכו"ע שזה עשה מעשה של גוף הקדושה ואפי' תנאי לא מהני בזה' כך פסק גם בהלכה ברורה לב,ל אמנם הט''ז סובר שכיון שנהגו להשתמש לדברי רשות, מסתמא דעת הסופרים מראש להשתמש בהם אף לדבר רשות ומותר אף שלא היה בפועל תנאי מפורש. זה לשון ט"ז אורח חיים סימן מב (א) (פמ"ג) ואם התנה. - משמע דסתמא אין היתר אלא במתנה בפי' וא"כ לא יפה עושים הרבה בני אדם שמשתמשין בשק של תפילין כשהולכים בדרך מצניעי' שם שאר דברים מה שצריך לו בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן האנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וראיה לזה ממ"ש רמ"א בסי' קנ"ד ס"ח שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדוש' כו' כיון שנהגו כן וא"א להזהר לב ב"ד מתנ' עליהם מעיקרא כו' וה"ה נמי דמסתמא כשקונה שק חדש לתפילין דעתו להשתמש בו כדרך בני אדם בדרך וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול כו' ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבין על קלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש הן לדבר קדוש' הן לדבר הרשות כיון שמנהגם בכך ומו"ח ז"ל כתב דאין כותבין גיטין בקלף המתוקן לס"ת אא"כ התנ' מעיקרא בשע' העיבוד לכתוב עליו גיטין כשיצטרך אבל כשלא התנ' מעיקרא איסור גמור לכתוב עליו גיטין עכ"ל ולפמ"ש ש"ד למעבד הכי וכ"מ מדברי רמ"א בא"ע סי' קכ"ד שכתב ולכתחל' יש לכתבו על קלף מתוקן לס"ת כו' עכ"ל ולא הוזכר שם שיתנ' על הקלף תחל' בשע' העיבוד אלא ודאי דא"צ כמ"ש: ב. כשרוצה לשנות לשימוש של קדושה קלה - מקלים אף ללא תנאי . כך מובא בבית יוסף אורח חיים סימן לב '...אם עיבד לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפילין דקדושת ס"ת חמורה מקדושת תפילין...'. מבאר שבט הלוי כיון שסו''ס זה דבר שיש בו קדושה אף שהיא קלה יותר [ואף שהיא קלה כמו מטלית]. כך לשונו בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן ה 'שאלה: קלף המעובד בלי תנאי האם מותר לעשות מהם מטליתים. תשובה: לפי המבואר באו"ח סי' מ"ב משמע דמותר, דגם מטלית הו"ל דבר שבקדושה רק פחות, וזה שרי, יע"ש.' כך פסק גם דברי יציב ונתן טעם בשם הלבוש שכיון שזו רק הזמנה לכן אפשר לשנות לקדושה קלה. אמנם לשנות לדבר חול עדיין א''א ללא תנאי. כך לשונו בשו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן מט 'ד) ולענין הזמנה כתב הרמ"א בסימן מ"ב ס"ג, וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כה"ג לגוף הקדושה מילתא הוא, ועיי"ש במג"א סק"ו דמועיל תנאי להשתמש בו חול עיין שם. וזה לענין להורידו לחול, אבל לקדושה קלה שרי ביותר גם בלא תנאי, ועיין מג"א בסימן ל"ב סק"י שהביא מהב"י אם עבד לשם ס"ת מהני לכתוב עליו תפילין דקדושת ס"ת חמירא מקדושת תפילין עכ"ל, וכתב הלבוש אף על גב דאסור לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה כמ"ש בסי' מ"ב, הכא שאני שאינו אלא הזמנה ומותר לשנותו לקדושה קלה, אבל לדבר חול אסור לשנותו... תבנא לדינא דשפיר יש לסמוך מעיקר הדין על הני דעות דאפי' לא היה תנאי מ"מ לקדושה קלה שרי, ובפרט להנ"ל דרוב פוסקים ס"ל דאין מורידין הוא רק מדרבנן, ויכולים לכתוב עליה מגילה אף באיכא עלה שרטוט דס"ת. אך מהיות טוב הוריתי להסיר השרטוט הקודם באבן, ולשרטטה מחדש למגילה. אך להתלמד עליה בכתיבת סת"מ דהוי כדברי חול, יש לברר אם היה תנאי לחול ואיך סדר הסופרים בזה' כך נפסק גם בהלכה ברורה לב,כט אמנם ציין שם בסע' ל שאם התחיל לכתוב את הס''ת על הקלף, נחלקו האחרונים אם יכול לכתוב על הנשאר מאותה יריעה דברי קדושה קלים יותר [תפילין /מזוזות]. ג. הצורך בתנאי כדי להתיר שימוש חול הוא דווקא בקלף שהיה ראוי מלכתחילה לכתיבת ס''ת. חלקי עור שמהתחלה לא היו ראויים לכתחילה לסת''ם, מותר להשתמש בהם לחול אף ללא תנאי. אין עליהם חלות של קדושה כיון שהם לא ראויים. כך פסק בפס''ת לב,יז ע''פ שו''ת מהרש''ג ח''א יו''ד סימן ל שכתב כן לגבי חלק מרצועות של תפילין שאותו חלק שמראש לא היה ראוי לתפילין ,מותר להשתמש בו לחולין שכן דעת המעבד מראש לא לקחתם לקדושה ולכן לא חל עליו שם הזמנה. הגמ' בסנהדרין מח. אומרת: 'אביי מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא הזמנה מילתא היא, תנא קמא סבר: דחזי ליה - תפיס, דלא חזי ליה - לא תפיס ' כלומר – רק הצדקה בשיעור הנצרך לקבורת המת, נתפס ואסור בהנאה. השאר, אינו נתפס ומותר בהנאה. מדייק מגמ' זו 'קסת הסופר' ['לשכת הסופר' חקירה א אות טו] שבדבר שהזמנה מלתא היא [כמו במקרה שלנו שאף רבא מודה שהזמנה מלתא היא בגוף הקדושה] – רק מה שראוי תופס שכן הלכה כת''ק. עפי''ז מסיק ה'חמרא וחיי' [מובא ב'קסת הסופר' שם] שאם נשאר לו מהקלף או שחתך ממנו את החלק שמעבר למידת הספר התורה – אין ההזמנה אוסרתו שכן 'מה שלא ראוי לו ,לא תופס'. 'הקסת הסופר' שם עצמו מסכים לדינא כ'חמרא וחיי' אך מטעם אחר. מטעם שרוב הראשונים חולקים על בעל המאור וסוברים שגם בגוף הקדושה, הזמנה לאו מלתא היא. ה'קנה בושם' ח''א או''ח סימן ה אומר שאף הצמח צדק שחולק על היתר זה ,יתכן ויסכים שמותר בשמוש במקרה שמותר הקלף לא ראוי לקדושה מפני שאז לא נתפס בו קדושה. אמנם לא רצה להתיר שימוש חול במקרה שמותר הקלף היה ראוי בתחילה ואח''כ תוך כדי העיבוד התקלקל. ד. אם דרכו של הסופר לחתוך, אז לב בי''ד מתנה עליה ויכול מהשאריות להשתמש לשימוש חול. כך כתב בשו"ת מהרש"ם חלק ג סימן קב '... ולכן לדינא בנ"ד אם דרכו של הסופר הזה לחתוך הגליון גם אחר כתיבה א"כ לבד"מ עלי' ...'. יש לברר עתה אם כתיבת פיטום הקטורת, פסוקים וסגולות נחשבים דבר שבקדושה או דברי חול. נפק''מ אם רק עיבד את הקלף לשם סת''ם [לא התחיל בכתיבה], האם יוכל לכתוב עליהם פיטום הקטורת וכו' אף ללא תנאי [אם זו רק הורדה לקדושה קלה] או שיוכל רק אם התנה [אם זה נחשב שימוש חול] לכתוב על גבי הקלף שעובד לשם סת''ם: כתיבת סת"ם כדי להתלמד – ראינו לעיל ב'דברי יציב' שנחשב כדבר חול. לכתוב עליו גט – ראינו לעיל במג''א שנחשב דבר חול. לכתוב עליו ד''ת – המשנ''ב סובר שמותר כי נחשב לדבר שבקדושה רק קדושה פחותה יותר. כך לשונו של המשנה ברורה סימן מב ס"ק יט '(יט) דברי חול - אבל להורידו מקדושתו כגון לכתוב עליו מזוזה שקדושתה קלה מתפילין או שאר ד"ת מותר אפילו על עור שנתעבד לס"ת. וגט הוי דבר של חול ואסור לכתבו על קלף המעובד לס"ת אם לא שהתנה וכדלקמן'. יש לעיין כיצד להגדיר את כתיבת פיטום הקטורת, פסוקים וסגולות , האם כדבר רשות או כקדושה קלה. אמנם יש לדעת שזה לא כ''כ פשוט לכתוב פטום הקטורת, פסוקים וסגולות על הקלף. הגמ' בגטין ס. דנה אם מותר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה. שו''ע פסק לאסור. כך לשון השולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפג סעיף ב 'לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש, מותר.' עפי''ז פסק יביע אומר שלכתחילה יש לאסור לכתוב פטום הקטורת ואפילו פסוק על קלף משום מה שנאמר בגטין ס. 'אין כותבים מגילה לתינוק להתלמד בה'. [אמנם בדיעבד כשכבר נכתב, ניתן לקיימו ולקרא ממנו]. כך לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן כג א) עמדתי ואתבונן במ"ש הגר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' טו"ב אות ח"י) בשם משפט צדק, שנכון לכתוב פרשת פיטום הקטורת והברייתא שלה על קלף או גויל בכתב אשורית כמו בספר תורה, ובכל יום יקרא מתוכה פיטום הקטורת, והיא סגולה לפרנסה טובה ועושר, כי הקטורת מעשרת (יומא כו א) ותמיד תהיה פרנסתו בריוח. וכ"כ עוד בספרו רוח חיים (סי' קלב סק"ד). ויסודתו בהררי קודש בספר סדר היום לרבינו משה בן מכיר (אשר חי בדורו של מרן הבית יוסף) עמוד ט וז"ל: והחושש על נפשו ראוי לו להשתדל בכל עוז, לכתוב כל ענין הקטורת בקלף כשר בכתיבה אשורית, ולקרות אותו פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואני ערב. עכ"ל. והעתיקו הרב מעבר יבק (ענן הקטורת סוף פרק ב דף קסא ע"א). וכן נהגו בכמה קהלות. ולכאורה הרי זה נגד פסק מרן בש"ע יו"ד (סי' רפג ס"ב): לא יכתוב מגילה בפני עצמה מפרשיות התורה, ואין כותבים מגילה לתינוק להתלמד בה. ע"כ. והנה בגיטין (ס א) בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה, א"ל אין כותבין, מה טעם לפי שאין כותבין. (ואפילו למ"ד מגילה מגילה ניתנה כיון דאידבק אידבק. רש"י). והרי"ף שם כתב, והלכתא כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ותמהו ע"ז הרא"ש והר"ן דהא בגמ' איתא להדיא שאין כותבין. וכתב הרא"ש דנראה דס"ל להקל משום דלא אפשר לכל עני שבישראל לכתוב תורה שלימה לבנו. ... וכן פסק מרן בש"ע להחמיר כד' הרמב"ם. והב"ח תמה ע"ז, שהרי המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל להקל כדעת הרי"ף, ... בשו"ת התשב"ץ ח"א (סי' ב) כתב, ונראה להתיר לכתוב בכל ענין כדעת הרי"ף, משום עת לעשות לה'... והרמב"ם כתב בתשובה (במהדורת פריימן סי' ה), שאסור לכתוב פסוקים מן התורה. והובא בב"י. ולמדנו מדבריו שאסור לכתוב פסוקים נפרדים, וכן ראוי להורות להחמיר, ומ"מ אם הדבר מנהג קבוע מאבותיהם לא הייתי מוחה בידם, מאחר שיש להם יתד להתלות בה, הוא הרי"ף ז"ל, ושמא הרבנים הראשונים הורו להם כפשט דברי הרי"ף. עכת"ד. גם הט"ז סיים, דמ"מ לא הותר אלא מגילה להתלמד בה, אבל הכותבים פסוקים על הכותל לאו שפיר עבדי. ע"ש. ובשו"ת גנת ורדים (חאו"ח כלל ב סי' כה) כתב, שהנוהגים לכתוב פסוקים ברוך אתה בבואך וכו', או בסוכות תשבו שבעת ימים, אין להם על מה שיסמוכו, ומיהו בדיעבד שכבר נכתבו, אף על גב דלאו שפיר עבדי, מוטב שיניחום על כותלי הבית והסוכה לכבוד ולתפארת, מאשר יגנזום ויבואו לידי כילוי וכו'. ע"ש... ועכ"פ נראה דלכתחלה אין ראוי לכתוב פיטום הקטורת בפני עצמה, רק בדיעבד מותר לקרוא בה, כמ"ש בשו"ת גנת ורדים הנ"ל. ובכף החיים סופר (סי' קלב אות כג) הביא דברי הגר"ח פלאג'י שנכון לכתוב פיטום הקטורת בכתב אשורית על קלף. ע"ש. ולפי האמור אין לעשות כן לכתחלה. והנלע"ד כתבתי'. בהצלחה רבה