שלום לרב, קראתי את המדרש בבראשית רבה נו, ח בו מוצגת התפישה כי יצחק נעקד מרצון. רציתי לדעת אם יש מדרש, אפילו הנידח ביותר, שטוען כי יצחק לא רק נעקד מרצון אלא אף שכנע ודרבן את את אברהם שחמל עליו והיסס. השאלה היא לצורך עבודה סמינריונית לקורס בנושא פיוטי סליחות בחוג לספרות שבאוניברסיטת תל אביב, שנמסר לי מאת מרצה דתי, ונכתבת במלוא הכבוד הראוי לז’אנר זה וללא כל עמדה חתרנית או ביקורתית. אשמח להעניק לרב קרדיט במידה ואמצא את דבריו שימושיים למחקרי. כל טוב וחג שמח.

לשואל שלום, בספר "ליקוטי הפרדס לרש"י" (עמ' יט) המיוחס לרש"י או לאחד מתלמידיו, וכן ב"מחזור ויטרי" של רבי שמחה מויטרי תלמיד רש"י, מובא מדרש המבאר את נוסח התפילה "אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו" הנאמר במנחה של שבת: "ולמה נאמרה גילה באברהם, רינה ביצחק, מנוחה ביעקב. גילה באברהם, שנאמר: 'גיל יגיל אבי צדיק' (משלי כג, כד). ונדרש אותו פסוק על אברהם אבינו שיגיל ביצחק בנו". אברהם יגל על מה? על לידת יצחק, אברהם שמח בהתגשמות הבטחת הזרע שניתנה לו, "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" . ועל מה יצחק ירנן? "רינה ביצחק, שמצינו באגדה 'רננו צדיקים בה'' (תהלים לג, א), ובזמן שצדיקים רואים את הקב"ה מיד הן אומרים שירה". כשצדיק רואה השראת שכינה, מיד פורצת שירה מעומק נשמתו, "רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה'". "שכן מצינו כשנעקד יצחק וראה שמים פתוחים, מיד אמר שירה". כלומר יצחק לא רק נעקד מרצון, אלא מתוך שירה של שמחה. מקור נוסף שהראו לי, והוא קרוב יותר למה שאתה מחפש, הוא נוסח סליחות לצום גדליה. בסליחה המתחילה "אם אפס רובע הקן" מובא שיצחק אומר לאביו "אותי ככבש תעשה, לא תחמול ולא תכסה". בברכה נאמנה