בס"ד שלום וברכה. בעירנו ישנה חוה חקלאית לימודית שאליה מגיעים תלמידים כדי ללמוד וגם כדי לעזור בתחזוק החווה. כשיש יבול על העצים [פרות הדר] מתירים לתלמידים לקטוף. יש לי כמה בירורים בעניין חיוב תרומות ומעשרות. המקום עצמו מגודר, ויש בתוכו חדרי כיתות וגם סככות פתוחות (פרגולה). א. מהי הכמות שניתן לקטוף ועדיין לא להתחייב במעשרות? ב. האם זה תלוי בקוטף או במספר הפירות שיקבל כל תלמיד [אם המדריך קוטף 10 תפוזים ל 10 תלמידים זה נקרא פרי אחד או כמות של פירות] ג. האם כניסה לתוך סככה נחשבת כניסה לבית לעניין חיוב במעשרות? או שרק כניסה לתוך כיתה ? ד. תלמיד שקוטף פירות ועולה איתם לרכב ההסעה - האם זה מחייב אותו במעשרות? ה. אדם שהתחיל לאכול מהפירות בחוץ ליד העץ וממשיך לאכול תוך כדי הליכה וכניסה לחדר - האם עליו להפסיק ולעשר או שממשיך את אכילתו? ו. האם יש הבדל בכל האמור בין פירות העץ לירקות גינה? יישר כוח

שלום וברכת ד' א. הגדרת החווה (כפי שאני מכיר) איננה חצר (שהגדרתה הל' מעשר פ"ד ה"ח) מכיוון שאין אדם שאוכל בה ואין כלים משתמרים אלא אלו שדות או פרדסים גדולים. על כן אין בה דין חצר אלא דין גינה שבה יכול לאכול באופן ארעי ואין גדרי צרוף, אלא א"כ הם מקבלים את הפירות כשכר עבודה (ואז דינם כלקוח), אבל כשאין תנאי שכר הרי זה כמתנה שאיננה קובעת למעשרות כלל (עיישם שם פ"ה הי"ג). בנידן דידן הקטיף איננו שכר וכדו', אלא מתנה, ועל כן יכולים לאכול בחווה אכילת ארעי ואין דין צרוף בכך. אכילת ארעי היינו בלא סעודת קבע, אבל אין צרוף פירות. ב. עין הל' מעשר פ"ד ה"ד, שבה נתבאר שאין קביעות אלא בבית דירה, וכל הדוגמאות בשאלות ג-ד הם דברים שאינם מקום דירה ועל כן לא קובעים, ולכן יכול להמשיך לאכול בצורה ארעית אבל לא סעודת קבע. ג. כבר הסברנו לעיל שאין קביעות בגינה רק בחצר. ד. לא. סליחה על העכוב בתשובה בברכת התורה והארץ הרב יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ