ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
מחלוקות היו תמיד חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית - יהודית, עזרו לברר את הנושאים שעמדו על הפרק והעשירו את עולמנו הרוחני. הבנת כל צדדי המחלוקת מאפשרת העמקה מצד אחד והבנה וראיה כוללת מאידך. כל זה בתנאי, שהבסיס עליו היא מושתתת הוא האחדות ("כולנו באותה סירה"), שאיננה מחייבת אחידות.
בירור ענייני לגופו של הנאמר והקשבה לדברי האחר-כן! השמצות אישיות ואי שמירה על כבודו של האומר, מי שלכאורה נמצא בצד האחר – לא! ועוד פעם, לא!!! ק"ו, לא גזל ולא פגיעה ברכוש ועוד יותר בגוף.
בדברינו אלה ננסה להאיר ולהעיר את כל חלקי העם, בחומר למחשבה.
דתן ואבירם שהתנגדו להנהגתו של משה, עוד בתחילת דרכו (כפי שיבואר בהמשך הדברים), מאשימים אותו בפרשתנו "כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר" (במדבר טז, יג).
משה, העניו מכל אדם, פונה אל הקב"ה ומבקש: "וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" (שם טו). ננסה להבין את עומק טענותיו:
א. "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי". המדרש מסביר: "נקי כפים. זה משה, שנאמר לא חמור אחד מהם נשאתי" (מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור כד). מדרש זה מסביר כמה נזהר משה רבינו מלהנות מממון שאינו שלו, גם במקרים שעל פי הנוהג הרגיל, המנהיג היה נוהג אחרת. ק"ו, שמשה רבנו היה מקפיד שלא לפגוע ולהשחית רכוש שאיננו שלו. משה נהג כך ביחס לכל אדם. נחזק את שיטתו של משה שהצהיר שרכושו של השני היה באופן מוחלט מחוץ לתחום לגביו, מהמעשה שנזכר בפרק אלו מציאות: "מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא (לאחד מאורחיו של רב חסדא (רש"י) נגנב גביע כסף), חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה (ראה רב חסדא שאחד מתלמידיו מנגב את ידיו בבגד של חברו). אמר (רב חסדא): היינו האי (זה הגנב) דלא איכפת ליה אממונא דחבריה (שהרי במעשהו הוכיח שלא אכפת לו להשתמש בממון חברו, אפילו שלא גרם במעשהו כל נזק ממוני) (בבא מציעא כד ע"א). תלמיד זה, אי אפשר להגדירו כנקי כפיים, הוא לא הלך בדרכו של משה רבינו.
משה רבינו ממשיך, "מגביה את הרף" ומדגיש שאפילו באנשים שחלקו עליו, וגם ניסו לפגע בו בצורה חמורה ביותר, הוא לא פגע.
ב. "וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם". מביא החזקוני "על שהלשינוני על הריגת המצרי" (חזקוני שם). דברי החזקוני מבוססים על דברי רש"י, בפירוש הפסוקים הבאים: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם (לא התעלם מהחובה של נשיאה בעול) וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים (דתן ואבירם - רש"י) וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר..." (הם, דתן ואבירם, הלשינו עליו - רש"י) (שמות ב, יא-טו).
חסימת כבישים היא גזל זמן וגזל ממון שאי אפשר להשיבו, היא הרמת יד שפוגעת, ולעתים קרובות גם גובלת בפיקוח נפש. אסור על פי ההלכה לאף אחד להשתמש בכלי זה. לא לשם מחאה ובוודאי לא כדי להשיג מטרה כלשהי. מדינת חוק חייבת לאכוף זאת, בצורה שווה, על כולם. אלימות בהפגנות שכוללת פגיעה ברכוש ציבורי, היא כנגד ההלכה ואין לה כל תירוץ. הרמת יד כמפורש בכתוב, "מזכה" בתואר "רָשָׁע". התפרצות לרשות היחיד היא גזל מכל בחינה, הגדרה שיש לה השלכות חמורות ביותר מבחינה הלכתית.
כל מי שנוהג במנהגים אלה, או נותן הוראה לבצעם, מרים יד ב"תורת משה".
נסיים בחזרה אל דברי הפתיחה, שאמורים לשמש כהנחיה לכל מחלוקת בתוך עם ישראל. נשתדל לעשות כל מאמץ לנהל ויכוח ציבורי על פי עקרונות אלה. נתפלל שהקב"ה יהיה בעזרנו ונצליח לשמור על אחדותנו. נמשיך לברר כל נושא לעומקו בלשון מכבדת ונשתדל להקשיב לצד השני מתוך הערכה ובאהבה, כמו שלימדנו אהרון שהיה אוהב את הבריות, מקרבן לתורה ועושה שלום גם בין ישראל לאביהם שבשמים.
כל התנהגות שלא מסוג שכזה עלולה לחסום את התפילות להצלחת עם ישראל.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
