ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
ולפתע, הרהור חדש חולף במוחו – איש ככל האנשים אני, ומדוע אני מגיע לביתי בשעה לא נורמאלית? אולי איני יודע לארגן את זמני כראוי. יומי גדוש בהמוני פרטים, שאינם הכרחיים ונחוצים.
1:00 בלילה. עדן עוזבת את המחשב באנחה. אין ברירה, צריך ללכת לעבודה מחר, ועליה להפסיק לגלוש באינטרנט ולצפות בפייסבוק. חבל, היא מפספסת מידע חשוב ומעניין. ולפתע, הרהור חדש – חשוב? בזה שווה להשקיע את הזמן?
מוכר? קרה גם לכם?
'גנבי זמן' קוראים להם, לאותם המוני משימות ופעולות מסיחות דעת, שמוצצות את זמנינו, וגורמות לחיינו לחלוף במהירות ובעומס. (כן, ה'תרתי דסתרי' האלה יכולים לחיות ביחד. בגללם, בגלל 'גנבי הזמן', הזמן שלנו גם עמוס וגם בורח לנו בין הידיים).
בנוסף - מחקרים גילו, שמשימות חיינו מתחלקות למשימות חשובות ולא חשובות, דחופות ולא דחופות. האנשים שהצליחו והתקדמו בחיים הם אנשים שידעו להקצות זמן ל... חשוב ולא דחוף. בעל חנות דגים, למשל, יפרוץ קדימה, אם בצד העיסוק במשימה הדחופה למכור דגים נוספים, יקצה זמן לרעיון חדש ויקים רשת חנויות דגים. זו משימה חשובה ולא דחופה, שעתידה להנחיל לו הצלחה יתירה. פעמים רבות, אנו נשאבים למשימות דחופות ופחות חשובות, ומחמיצים את העיקר.
המכנה המשותף לפתרון כל הבעיות הללו הוא... תוכנית. מי שיש לו תוכנית, ופועל על פיה, חייו טובים ומנוצלים. מי שאין לו תוכנית משתלטים עליו ה'גנבים' ונוגסים בו.
פרשתנו, פרשת בלק, היא אב טיפוס למאבק הטוב והרע בעולם. משה – נביא וכוחו בפיו, ובלעם, להבדיל – נביא וכוחו בפיו. אברהם – בעל עין טובה, ובלעם – בעל עין רעה. אותם כוחות שמצויים אצל אבות האומה בקדושה ובטוב, מצויים אצל בלעם בצורה שלילית. לכן, כוחו של בלעם בקללה, והמפגש עם ישראל הופך את הקללה לברכה.
נקודת ההבדל, שגורמת לבלעם לקחת את אותם כוחות מטוב לרע, נעוצה בשאלת ... 'התוכנית'. בלעם מאמין שהקב"ה ברא את העולם בלי תוכנית, לכן לדעתו אפשר 'לגנוב' לקב"ה ולנגוס בו. כך אנו מוצאים שכשמתברר לבלעם שה' לא מעוניין שילך ממדין למואב, והוא מוזהר – "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה", בכל זאת בלעם הולך, מתוך מחשבה אווילית על ה' – "שמא אפתנו ויתרצה" (רש"י כב, כ).
כך גם במפגש עם המלאך, כשהוא מוזהר שוב ושוב לא ללכת, הוא מתריס כלפי המלאך – "הקב"ה בעצמו ציווני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו. למוד הוא בכך שאומר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם קח את בנך, ועל ידי מלאך ביטל את דברו..." (רש"י כב, לד). ובמילים אחרות – בלעם לא מאמין בקיומה של תוכנית אלוקית, לשיטתו – אין סדר בהנהגת הבריאה.
המציאות טופחת על פניו, וקללותיו הופכות לברכה, ברגע שהוא מגלה את הסדר והתוכנית. ובאותו רגע, הוא מרצונו מחליט לברכם – "ראה ל שבט ושבט שוכן לעצמו, ואינם מעורבין... עלה בליבו שלא יקללם" (רש"י כד,ב).
ואכן, הטוב והרע בעולם גנוזים בשאלת 'התוכנית'. המאמין בתוכנית האלוקית של העולם, יודע שגם אם כעת יש רע, הרי התוכנית האלוקית עתידה להפוך הכל לטוב. במהרה בימינו אמן!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
