לאן מ(ת)רוממים הטילים? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
מבצע "עמוד ענן"

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
ויצא

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

חיילינו בדרום

3 דק' קריאה

ליל שבת פרשת תולדות. באמצע סעודת שבת בביתנו, דופק על דלת ביתנו יהודי צעיר ובפיו שאלה חשובה – קיבלתי צו 8 ועלי להתייצב השבת, האם מותר לי ליטול עימי את התפילין בשבת? אמנם התפילין מוקצה הם בשבת, אך אם לא אטול אותם עימי, חוששני שאחמיץ יום אחד הנחת תפילין. מצווה זו יקרה לי עד מאד, ובשדה הקרב על אחת כמה וכמה.
ההלכה מתירה במצב זה ליטול תפילין (שש"כ מא, לד). ובמוחי חולפת המחשבה – ראה עמך ישראל קדושים, דאגתו של היוצא לשדה הקרב נתונה לקיום מצוות תפילין.
בימים אלה, אנו נתונים במערכה נוספת מול אויבינו. סיבוב נוסף במלחמתנו על ארצנו הקדושה. מי שטעה לחשוב שהחלשת אחיזתנו בארץ ישראל תביא שקט ורגיעה, גילה את המציאות טופחת על פניו באכזריות. להיפך, האחיזה במצוות ה' לנחול את הארץ היא המביאה גם שלום וטוב גשמי.
הסיפור בו פתחנו הוא דוגמא לכך, שהמלחמה המהווה מאמץ להישגים גשמיים היא גם פתח להתרוממות רוחנית. ואכן, כבר במסכת מגילה (יח) נאמר: "בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא". המלחמות הם הפתח להבאת הגאולה, "מלחמה אתחלתא דגאולה היא". וכפי שאמר במשפט נוקב הרב קוק זיע"א – "כשיש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כוח משיח".
יש כמה סיבות לקשר בין מלחמה וגאולה, וביניהם – א. במלחמה מתגלים באדם כוחות גדולים ועצומים, שלא קיימים בו בחיי היום יום. האדרנלין שוצף בעורקים, הכל מגויס לשדה הקרב, וכוחות חדשים מתגלים. בכוחם של כוחות אלו לרומם את האדם והעולם למחוזות חדשים.
ב. שאיפת המלחמה היא להביא סדר חדש לעולם. איננו רוצים שהמציאות הקודמת תמשיך. (ולכן תפילתנו ותביעתנו בעת הזאת, שהמנהיגים יחושו את רוח וגבורת העם, ויכריעו את המערכה בניצחון אמיתי). מלחמה שלא קידמה את המציאות היא מלחמה מיותרת. שאיפת תיקון זו היא שאיפת גאולה.
לסיבות אלו ניתן למצוא רמז בפרשת השבוע. יעקב אבינו רואה בחלומו את הסולם, אשר מלאכי אלוקים עולים וירדים בו. מלאכים אלו, אומר רש"י, הם מלאכי ארץ ישראל העולים למעלה, ומלאכי חוץ לארץ היורדים ללוותו בדרכו. ובחזרתו ארצה (בסוף הפרשה) שב ופוגש הוא שני מחנות מלאכים, לפי שנפרדים ממנו מלאכי חו"ל ושבים מלאכי ארץ ישראל.
הרמב"ן מצרף את דברי פרקי דר"א על כך, שיעקב רואה באותו לילה את המלאכים – שרי אומות העולם, שעולים מספר שליבות בסולם כמניין השנים שהעם שלהם ישלוט בעולם.
וודאי סודות גדולים בדבר, שקטונתי מלהבין, ובכל זאת אולי אציע נקודה אחת. החסד לאברהם כותב, שיהודי שזוכה ועולה לארץ ישראל, בלילה הראשון שלו בארץ, הוא מקבל נשמה חדשה של ארץ ישראל. יש נשמה של חו"ל ויש נשמה של ארץ ישראל.
מלאך הוא מהות רוחנית. גם נשמה היא מהות רוחנית. בשעה שיעקב יוצא לחו"ל הרי הנשמה של ארץ ישראל עולה למעלה, ובמקומה כביכול יורדים מלאכים של חו"ל. ישראל נמסרים בידי הכוחות הרוחניים של אומות העולם, השולטים בארצות העמים - חוץ לארץ. (וכבר היו שרמזו, עיין למשל בעל הטורים, שהסולם הוא נשמת יעקב, והמלאכים עולים ויורדים בו – ביעקב). לכן, יעקב שרואה בלילה הזה את מלאכי חו"ל, רואה את שרי אומות העולם השולטים בבניו.
ובחזרתו ארצה, שב יעקב וזוכה בנשמת ישראל, הפנימית מכל המלאכים, נשמת ארץ ישראל. ואת מלאכי חו"ל שולח הוא עם הרכוש שצבר בחו"ל, לתת מנחה לעשיו. עשיו הוא תאומו של יעקב. ובמילים אחרות - כל שיש ביעקב בחיוב, יש בצורה הפוכה בעשיו. ובמנחה זו הוא נפרד מהכוחות השליליים של חו"ל.
ומיד אחר כך, בלילה בו נכנס יעקב לארץ, עליו להילחם ולהיאבק במלאך של עשיו. ובמאבק זה מתגלים כוחותיו של יעקב עד הסוף, וזוכה הוא בשמו השלם – ישראל. והולך משם לגאולה השלמה בזריחת השמש, במהרה בימינו אמן.

ויצא

מבצע "עמוד ענן"