ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(ז. שורה 1 – ז: 3 שורות מלמטה)
(בהקשר לנאמר בדף הקודם שהקב"ה מניח תפילין ומגיע לבית כנסת).
חלק א – דרשות של רי"ח-רי"ס
א. הקב"ה מתפלל
שיכבשו רחמיו את כעסו וכו',
וכן ברכו רי"ש בן אלישע כשנכנס להקטיר קטורת.
ב. מניין שאין מרצין לאדם בשעת כעסו – "פני ילכו והניחותי לך".
כעסו של הקב"ה -
דתניא – "אלוקים שופט צדיק, וא-ל זועם בכל יום" (תהלים ז).
כמה? רגע.
כמה זה רגע? בברייתא- 1/58888 של שעה (0.06 של שנייה), ר' אלעזר – כמימריה.
ורק בלעם ידע לכוון אותו רגע (יודע דעת עליון), וה' עשה צדקה עם ישראל שבאותם ימים לא כעס גם באותו רגע.
מקור: 1. כי רגע באפו חיים ברצונו. 2. חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
מתי זה? אביי – ב3 שעות, כשכרבולת התרנגול לבנה לגמרי (וריב"ל ניסה להשתמש בזה נגד צדוקי). ר' מאיר – בזריחה כשהמלכים משתחווים לחמה.
(ז. שליש תחתון)
ג. טובה מרדות שאדם נותן לעצמו יותר ממלקות חיצוניות. מקור:
- רי"ח - את מאהביה ולא תשיג אותם... ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון.
- ר"ל – תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה.
ד. שלושה דברים ביקש משה מהקב"ה (שמות לג – יב והלאה).
1. שתשרה שכינה על ישראל. 2. שלא תשרה על הגויים. 3. שה' יודיעו דרכיו (צדיק ורע לו, רשע וטוב לו).
שתי הבקשות הראשונות ניתנו לו. לגבי השלישית:
רי"ח – ה' ביאר לו:
- צדיק ורע לו – צדיק בן רשע, רשע וטוב לו – רשע בן צדיק.
דחייה - והרי במקום אחר למדנו שה' מעניש הבנים רק באוחזין מעשי אבותיהם בידיהם (נלמד מהסתירה לכאורה בין "פוקד עוון אבות על בנים" ל "ובנים לא יומתו על אבות").
- צדיק ורע לו – צדיק לא גמור. רשע וטוב לו – רשע לא גמור.
ר"מ – לא ניתן לו (וחנותי את אשר אחון – אע"פ שאינו הגון).
[אגב, עוד דרשות על הפרשייה:
- "לא תוכל לראות את פני"
ר' יהושע בן קרחה - אמירה שלילית (כתגובה ל"ויסתר משה פניו").
ר' שמואל בר נחמני – הסתרת הפנים היתה נכונה ובשכרה קיבל "קלסתר פנים" "ויראו מגשת אליו", "ותמונת ה' יביט".
- "והסירותי את כפי וראית את אחורי"
בשם ר"ש חסידא – הראה קשר תפילין.
ה. ה' לא חוזר מדיבור טוב, אפילו שהיה על תנאי
ממשה - "הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי עצום", ולמרות שלא השמידם, עשה את משה לגוי עצום – "ובני רחביה בן אליעזר (בן משה) רבו למעלה..." – למעלה מ60 ריבוא.
חלק ב – דרשות של רי"ח-רשב"י
א. אברהם הראשון שקרא לקב"ה אדון.
ב. אין מרצין לאדם בשעת כעסו (מדברי ה' למשה).
ג. לאה הראשונה שהודתה לקב"ה (יהודה).
אגב זה ביאור שמותם של ראובן ורות.
ד. ילד שיוצא לתרבות רעה קשה מגוג ומגוג.
אגב, הסבר "מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום".
ה. מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה -
מקור – "עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם" (משלי). וכן בברייתא.
קושיות:
- 1. הברייתא – "אל תתחר במרעים"?
ועונה – הכוונה "אל תתחר במרעים – להיות כמרעים". - 2. ר' יצחק – אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו ("יחילו (=יצליחו") דרכיו בכל עת").
תשובות:
- האיסור בצדיק שאינו גמור, אך לצדיק גמור מותר ללא חשש.
- האיסור דווקא ברשע שהשעה משחקת לו.
(בגרסתנו תשובה זו כתובה גם בהתחלה אך רש"ל לא גורס).
ו. כל הקובע מקום לתפילתו, אויביו נופלים לפניו.
ז. גדולה שימושה יותר מלימודה.
רבנים בבית המדרש
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
