עשה דוחה לא תעשה בייבום
תוס' מקשה כיצד יבוא עשה וידחה לא תעשה ביבום, הרי ביאה ראשונה לא ראויה להוליד. וקשה על כך ממה שחידשו הראשונים, שבמקום שאין אפשרות לקיים את המצווה בלא הלאו, הותר הלאו גם לא בשעת קיום המצוה, ואם כך לא מובנת קושיית תוס'. עוד יש לשאול לגבי האישה, שהרי היא לא מחויבת ביבום כיצד מותרת? וצריך לומר שמותרת כיוון שבשעת היבום מקיימת מצוה אע"פ שלא מחוייבת. ולפי זה מובנת שאלת התוס', ששואל מצד האישה- כיצד היא מותרת, הרי היא לא מחויבת במצווה, וכדי שתהיה מותרת צריכה לקיים מצווה בשעת היבום, ועל כך שואל התוס'- הרי ביאה ראשונה אינה ראויה להוליד ואינה מקיימת את המצווה. ומשיב תוס' שהמצווה מתקיימת בזה שהם ראויים להוליד בן שיקרא על שם אחיו.