חברי בית המדרש ישמחו לקבל את תשובת הרב נבנצאל. אור החיים הקדוש כותב בספרו ראשון לציון (ביצה דף כב): ומרן בשולחנו הטהור לגבי מוליד ריח פסק לאיסור, והעולם הורו כדעת מרן וכיוון שכן לית אנן לשרויי הא מילתא מידי דהווה דבר היתר שנהגו בו איסור, ומה גם שנהגו איסור בהוראת חכם שסמך על קצת ראשונים דאסרי. מה כוונת דבריו? הרי אנו רואים הרבה מחברים שמקילים בדבר מסוים וכותבים מקום הניחו לי להתגדר.

שלום רב, אי אפשר להשוות בין הדברים, יש לדון בכל עניין לגופו בהתחשב בכל הגורמים הנוגעים לדבר. בשורות טובות