מדוע ברא הקב"ה את האדם עם כל כך הרבה תביעות גופניות כאכילה,שינה ועשיית צרכים? לי למשל יש שאיפות להספיק ללמוד הרבה ולהקיף עוד ספרים, אך האילוצים של האכילה באמצע והצורך לישון מספיק גורמים לא אחת לתסכול של בזבוז זמן וביטול תורה וכו’.

האדם נברא בצלם אלוקים. המשמעות היא שכמו שיש לנו אברים גשמיים כנגדם יש אברים רוחניים. המציאות של האדם מתחילה מהמציאות העליונה שלו. הקב"ה רצה לברוא את האדם נשמה שקשורה לגוף. הנשמה היא רבת אנפין בעלת אחדות מופלאה. אולם אותה מציאות עליונה הולכת ומשתלשלת למדרגות נמוכות יותר עד שהיא מתגבשת למציאות הגופנית. האדם בצורתו בעולם הזה מכיל ג' חלקים. גוף, כוח נפשי שפועל פעולות שונות (גם פעולות גשמיות, כגון, הראיה) וחלק שכלי. גם החושים מחולקים לשלשה חלקים. החוש והטעם קשור למציאות של הגוף. הראיה והריח קשורים לכוח הנפש. והשמיעה לכוח השכלי. המציאות המורכבת הזו היא המשימה המיוחדת שלנו כבני אדם, בשונה מהמלאכים. אנו למרות היותנו בגוף ובנפש צריכים לשאוף לקדושה. מבחינת הבפועל אנו במדרגה נמוכה מהמלאכים בתחילת דרכנו. אולם מבחינת היכולת להתרומם ולהגיע למדרגות עליונות אנו יכולים להגיע למדרגות עליונות מהמהלאכים. הדבר חייב בריאה בגוף. הדבר חייב שיהיה לנו רמ"ח אברים ושס"ה גידים כנגד האברים הרוחניים שלנו וכך יש לנו רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. אי אפשר לברוא גוף ללא הצורך באכילה ושינה. רק המלאך אין לו צורך באכילה ושינה. מבחינת הכמות של העיסוק בדברים אלו זה תלוי גם במדרגה הרוחנית של האדם. ככל שאדם חיי יותר חיי נשמה הוא נצרך פחות לשינה ופחות לאכילה. והעיקר הוא שככל שאדם צדיק אזי הוא זוכה שגם בשנתו הוא אינו מבזבז זמן אלא מגיע להשגות בעזרת השינה. ככל שאדם מתרוממם כך גם אכילתו עליונה עם משמעות רוחנית. המסילת ישרים מתאר מדרגה בא האדם חיי חיי גוף אולם מרוב מדרגתו הוא מוריד את ההבדלים שיש בין דברי מצווה לעניני הרשות. כל עניני הרשות נהפכים אצלו לדברי מצווה. אלו מדרגות עליונות שאנו רחוקים מהם. אולם משהו ממדרגות אלו מקרינות על כל אדם שעושה מעשיו לשם שמים.