היי, הרב אני קומונרית בסניף אריאל (נפרד לבנות) ואנחנו עושות את המפקד בחצר של הסניף ואנחנו שרות את ההמנון, אין לנו אופציה לעשות את המפקד בתוך הסניף כי הוא קטן, לאחרונה אחת המדריכות העירה לתשומת ליבי שאולי זה בעייתי שאנחנו שרות את המנון התנועה כי אנשים שעוברים ברחוב יכולים לשמוע אותנו שרות ואולי זה שירת נשים, רציתי לדעת מה דעת ההלכה לגבי זה

שלום וברכה, מכיון שאין לכן אופציה אחרת יש להקל בכך. אנשים שעוברים ברחוב כנראה לא מעונינים לשמוע את השירה אלא הולכים לדרכם (בפרט אם הרחוב לא צמוד לחצר של הסניף). מכיון שאין להולכים ברחוב עניין בשירה שלכן הם לא עוברים שום איסור של שמיעת שירת נשים. ועוד שאתן שרות יחד ולא מדובר בסולו של בחורה אחת כך שהדבר קל יותר. מקורות והרחבה בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' ח וסי' עז) דן אם יש מקום להתיר לתנועת נוער מעורבת בצרפת לשיר יחד בשירה מעורבת של בנים ובנות. היה צורך גדול להתיר במקומו ושעתו משום שהתנועה ההיא הצילה מהתבוללות. והביא שבגרמניה נהגו להקל בכך על פי הרב שמשון רפאל הירש והרב עזריאל הילדסהיימר שהיו מגדולי יהדות גרמניה בשעתו. ודן בשתי סברות להקל: א. יש סברא להקל כאשר שרים גברים לא שומעים את קול האשה לבד, או אפילו אם גברים לא שרים, אך כמה נשים שרות, ממילא הגברים לא שומעים את קול האשה לבד. ב. יש סברא להקל בשירי קודש משום שעסוקים בדבר מצווה וקדושה ולא מהרהרים בקול האשה. אך משמע שהשרידי אש לא קיבל לגמרי את הסברות האלו, אלא הסכים להקל בכך רק כדי לקיים את תנועת הנוער הנ"ל, שאחרת עלולים להגיע לידי התבוללות ח"ו. הסברות האלו להקל לא התקבלו על ידי הפוסקים (ראה למשל ציץ אליעזר חלק ז סימן כח, וחלק יד סימן ז, שבט הלוי ח"ה קצז אות ד). הגר"ע יוסף (ירחון "המעין" תשרי תשע"ה) התחשב בשיטה זאת, והורה על פי הסברות הנ"ל שניתן להקל למנהלים ומחנכים של אולפנות לשבת בסעודת שם עם הבנות בזמן שהן שרות. אך כתב שטוב שבניו הגדולים של המחנך לא ישבו שם. זה לשון תשובת הגר"ע יוסף: לכבוד הרב הראשי, הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט"א. שלום רב לאוהבי תורתך. הנידון: שירת בנות בסעודת שבת. כידוע, תורמת השבת תרומה נכבדה לחינוך הדתי בפנימיות הדתיות, דבר שאושר בסקרים ובמשאלים שערכנו בפנימיות. חלק חשוב מאווירת השבת הטובה פנימיות נוצרת בסעודות השבת, שבהן שרים זמירות ושירי שבת, ונאמרים דברי תורה או דברי הגות במחשבת ישראל. למנהל הפנימייה ולמדריכים חלק נכבד באווירה זו בשבתם בחדר האוכל יחד עם בני משפחתם. המנהל או אחד המדריכים הוא המקדש או המבדיל, הוא האומר דברי תורה, הוא המכוון את השירה, ועצם נוכחות המשפחות משפיעה לטובה. נוצרת אווירה של משפחה גדולה הסועדת יחד את סעודותיה, עם ראש המשפחה בראש. אולם בפנימייה דתית של בנות קיים קושי הלכתי: שירת הבנות. לעיתים יושב מנהל הפנימיה ולידו בניו הגדולים שבאו מהישיבה, וכיצד יישבו וישמעו שירת נשים? ולכן נמנעים רבים מלסעוד סעודות שבת בחדר האוכל, וכל אותה אווירת שבת שתיארתיה קודם נמוגה. השבת נראית כמשפחה ללא ראש ר"ל. אני שואל: היש דרך להתיר לגברים להשתתף בסעודת השבת מבלי להיכשל בשמיעת קול אשה? אודה לכבודו על תשובתו. בכבוד רב, אורי פיקסלר, מפקח. * * * י"ד טבת תש"מ, שנת "עזי וזמרת" י-ה לפ"ק לכבוד רבי אורי פיקסלר הי"ו, מפקח הפנימיות הדתיות בישראל, משרד החינוך והתרבות. שלום וברכה וישע רב. קראתי את מכתבו מיום כ"ח כסלו תש"מ, ועל כגון זה נאמר: "שאלת חכם חצי תשובה". ואתכבד להשיבו בקצרה כמיסת הפנאי. בשדי חמד (מערכת ק' כלל מב) הביא דברי הגאון רבי אהרן טולידו בספר "דברי חפץ" (דף קיג ע"ב), שכתב שדין "קול באשה ערוה" אינו נוהג כשהיא משוררת שירות ותשבחות להשי"ת אם אינו מתכוין ליהנות מקולה. וכתב שהמעיין בדבריו ישפוט בצדק שדבריו נכוחים, אלא שבודאי נכון להחמיר בזה. (ובזה ניחא מה שאמרו בברכות (נז:) שלושה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול, מראה וריח. ופירש רש"י, קול ערב של אשה. והקשו, הרי קול באשה ערוה! ולפי זה יש לומר שהכוונה בשירי קודש. ועוד יש ליישב, וראה בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק אורח חיים סימן ו'). ע"ש.). והגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן ח') האריך בדבר מנהג החרדים בקהילות אשכנז שאנשים ונשים מזמרים יחד זמירות קודש בשבת, וכתב, שהעידו לו שהגאון הצדיק רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, וכן הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, התירו לאנשים ונשים לזמר יחדיו בזמירות קודש, משום תרי קלי לא משתמעי, ואף שאין טעם זה מספיק, הנה גם בשדי חמד הביא להקל בזה (בשם דברי חפץ הנ"ל). ויש סניף להיתר זה ממה שכתב הרמ"א באבן העזר (סימן כא) שכל שאינו עושה דרך חיבה של קריבה רק כוונתו לשם שמים מותר. והוא הדין לכאן שהכוונה לשם שמים לעורר רגשות דת קודש אצל הבנות, ולנטוע בליבותיהן חיבה לקודשי ישראל, לכן יש להקל. וכמו שאמרו כיוצא בזה במסכת תמורה (יד.) בהיתר כתיבת תורה שבעל פה, משום עת לעשות לה' הפרות תורתך. ואמרו: מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ולא תשכח תורה מישראל. ולכן יש לסמוך בזה על גדולי רבני אשכנז שהיו בקיאים בחכמת החינוך, וידעו רוח בנות הדור שיש להן רגש כבוד עצמי, ורואות עלבון באיסור השתתפות בזמירות קודש, ויכול לגורם להן התרחקות מהדת והמסורת, ולכן התירו משום צורך השעה. ובאמת שעינינו הרואות שגדולי רבני אשכנז הצליחו בחינוך הבנות והנשים הצעירות לקרבן לתורה וליראת שמים יותר מגדולי שאר מקומות וכו', ע"ש. אין צורך להרבות במלים על מה שנאמר בספר שרידי אש הנ"ל בשם גדולי רבני אשכנז, כי רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. ואם אפשר להחמיר שהבנים הגדולים של המנהלים והמחנכים לא ישתתפו בסעודות השבת שם, כדי שלא יצטרכו לשמוע זמרת בנות, הנה מה טוב, ואם אי אפשר יש להם על מה שיסמוכו. והנח להם לישראל. (וראה מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק אבן העזר סימן י' אות ט', בשם הלבוש והאחרונים, ואכמ"ל). בכבוד רב עובדיה יוסף ראשון לציון הרב הראשי לישראל עכ"ל תשובת הגר"ע יוסף. בנידון שלנו נראה שהאנשים ההולכים ברחוב ולא מתכוונים לשמוע אינם עוברים איסור על פי הגמרא (פסחים כה.) שכאשר לא מכוון ליהנות מותר כדעת רבי שמעון אף שאפשר לו ללכת בדרך אחרת. ואף שכתב החפץ חיים (כלל ו באר מים חיים ס"ק יד) שבעריות החמירו שלא ללכת בדרך שנשים לבושות בחוסר צניעות אפילו כשעוצם עיניו, אף שאינו מכוון וז"ל: "ונראה לי, דסברת הגמרא דבעריות מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר יותר, דהגם שעתה חושב שלא ניחא ליה בהנאה זו, פן יתגבר יצרו עליו בעל כרחו ויבוא להרהר עי"ז". אך נראה שבנידון שלנו אין זה כמו הסתכלות אסורה בנשים, שכאן מדובר רק בשמיעת נשים רבות ממרחק מסוים בזמן שהולכים ברחוב. ושוב מצאתי בשו"ת אז נדברו (ח"ט סי' נט) שהאריך בשאלה דומה וכתב להחמיר בנידון דומה לשלנו: "וכאן המקום לעורר מה שמתאספין בנות חרדיות למסיבת שבת או סתם מסיבה ומזמרין והקול נשמע למרחוק שיש לבטל את זה, ושמעתי שבבני ברק הנהלת הסמינר מזהיר לסגור החלונות, אבל לא מקיימים את זה ובפרט בקיץ, וגם לא תמיד זה מועיל, ובפרט אם זה בסביבה חרדית, אף שקשה למחות על זה כיון ששמעתי שזה נעשה על פי ההיתר של רב, ונימוקו דבמקהלה אין איסור בדבר, שאין שום יסוד לזה וכאמור (בתחילת התשובה האז נדברו דחה סברא זו משום שבדבר החביב על האדם אין אומרים כלל זה -ד.ק), ולא יהא שיש בזה היתר אם איסור אין כאן אבל גם חינוך אין כאן, שהרי המטרה העיקרית של מסיבות כאלו לקרב ולחנך, ודברים כאלו הם בניגוד לחינוך, שהרי ראשית חינוך בנשים הוא דרכי הצניעות והשמעת קול הוא בניגוד לזה". ושמעתי מהג"ר אשר וייס שליט"א שסיפר שהגאון ר' דוד פוברסקי זצ"ל שאל את החזון איש מה לעשות, היות והוא יושב בחדרו ולומד תורה וכאשר הוא פותח את החלון הוא שומע את שירת הבנות ממוסד היתומות של הבנות ששרדו את השואה. החזון איש התרגש ושאל אותו: "הן שרות? אחרי מה שעברו הן עדיין שרות?" והחזון איש התחיל לבכות מהתרגשות. הג"ר אשר וייס סיים שר' דוד קיבל תשובה לשאלתו שהוא לא צריך לחשוש מזה.