שלום הרב, א. אני לומד ערבית בזמני הפנוי, לא למטרה מוגדרת כלשהי, האם זה בסדר מבחינת ההלכה? ב. מה היחס לגבי מושגים בערבית הכוללים בתוכם "אללה" (לדוגמא: אללה מעכ = שאלוקים יהיה איתך) האם בסדר להגיד את זה?

שלום וברכה, א. אם אתה חושב שתהיה לך תועלת בהמשך מכך, לצורך הפרנסה וכדומה – זה בסדר. אם אתה רק לומד את זה סתם להרחבת הידיעות, ואתה כנראה לא תצטרך את זה לתועלת חשובה – אין זה ראוי, שיש בכך ביטול תורה (עי' מנחות צט:). ב. כתב המשנה ברורה (סי' פה ס"ק י) שיש איסור הזכרת שמים לבטלה בלשון לעז, ולדבריו נראה שאסור לומר סתם את המילה "אללה" שפירושו "האלוהים". אך יש שתמהו על המשנה ברורה שהחמיר בזה, שלדעתם עיקר ההלכה להקל שאין איסור הזכרת שם שמים לבטלה בלשון לעז (תשובות והנהגות א תרלט, מנחת אשר שמות סי' ו אות ג, והביא כן גם בשם המנחת שלמה). לכן המיקל בזה יש לו על מה לסמוך. הרחבה: ללמוד חכמה יונית בשעה שאינו מן היום ולא מן הלילה למדנו בגמרא (מנחות צט:) שאין ללמוד חכמה יונית על חשבון לימוד תורה: "שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית". הבדל בין שפה לחכמה וביאר המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב התורה פרק יד) שיש ערך ללימוד חכמות העולם, אך סתם לימוד מליצה ולשון שאין בו תועלת להבין חכמת התורה אין ללמוד, וז"ל: "אבל נראה דחכמת יונית דהתם איירי חכמה שאין לה שייכות אל התורה כלל, כמו חכמה שהיא במליצה או משל וחכמה זאת אין לה שייכות כלל אל התורה וכתיב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, אבל החכמות לעמוד על המציאות וסדר העולם בודאי מותר ללמוד...". מותר ללמוד חכמה יונית בבית הכסא וכתב רבי עובדיה מברטנורא (אבות ה כב) שאין היתר ללמוד יונית אלא בבית הכסא, וז"ל "ומינה לא תזוע. שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת יונית, שאין מותר ללמוד חכמת יונית אלא במקום שאסור להרהר בדברי תורה, כגון בבית המרחץ או בבית הכסא. כששאלו את ר' יהושע מהו ללמד אדם את בנו יונית, אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דהא כתיב והגית בו יומם ולילה". ובשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן י) העיד היעב"ץ שכך נהגו הרמב"ן ואביו החכם צבי וז"ל: "שמעתי על הרמב"ן ז"ל שהיה מעיין בספרי לשון לעז של חכמי אומות העולם בבית הכסא כדי שלא להרהר בדברי תורה. (וכ"כ הרע"ב ספ"ה דאבות) וכן היה מנהגו של א"מ הגאון ז"ל...". והיעב"ץ העיר שהטעם שלא השיב רבי ישמעאל לבן דמה שיכול ללמוד חכמת יונית בבית הכסא אף שבית הכסא אינה חשובה לא ביום ולא בלילה, הוא משום שאינה ראויה ללימוד חכמה מתחלתה בבית הכסא. היעב"ץ עצמו למד שפות וחכמות הגויים הזכרנו את דברי היעב"ץ שכתב שהרמב"ן ואביו החכם צבי למדו ספרי לשון לעז בבית הכסא. מעניין לציין שהיעב"ץ העיד על עצמו שלמד כמה שפות הגויים וקרא את ספריהם. וכך כתב באוטוביוגרפיה שלו (מגילת ספר): "הייתי חושק לידע ולהכיר כתב לעז אשכנזי בגופן שלהם, שלא למדני אבי מורי ז"ל, ואפילו בכתיבה שלהן לא קבלתי מרב, והוצרכתי ללמוד מעצמי, אבל ספרי נכרים וכתיבתם לא ידעתי כל עיקר, ולבי היה נוטה תמיד לדעת לחקור גם כן ענייני העולם והאומות והאומנות ומידותיהם ודעותיהם וקורותיהם וחכמותיהם, שלא יוודע עניינם מתוך ספרינו הקדושים, וגם כדי לידע מה להשיב, להיות מעורב עם הבריות, לדעת נימוסי מדינה ומדינה וטבע הארצות וטבע יושביהם, לחשוף סודותיהם ולעמוד על הבחינה, הן כל אלה חשקה נפשי לדעת מתוך ספריהם העצמיים, ולא מצאתי דרך ואופן להגיע אל זה... והנה ידעתי נער אחד מהמשרתים לומד קריאה וכתיבה בלשון לעז, לקחתיו בחשאי ובקשתי ממני שיראה לי צורת האותיות של א"ב של לע"ז בדפוס, שהוא התחיל ללמוד אצל מלמד סופר נכרי– ובעזה"י החונן לאדם דעת תפסתי מעט הכרת האותיות בדמיונם, אח"כ טרחתי בעצמי אני לבדי בחבור התיבות, ונקשרתי והבנתי ענין בלי עזר שום מלמד ומורה כלל וכלל, ותוך זמן קצר השגתי ידיעה זו לקרוא היטב בספר לעז אשכנזי... מיהרתי לקרוא בכל ספרי דפוס שלהם מיד בעצמי, עד שהשגתי בקיאות לקרוא אפילו לשון הולנדי ולהבין גם הרבה מלשון לטיין, וקראתי הרבה מספריהם בכל הידיעות השונות באירופה,לעמוד על כל דעות אנשי העולם,באמונות,בדתות ומנהגים,ולחשוף מחשבותיהם עלינו ועל אמונתנו הקדושה. גם נכספה וכלתה נפשי לדעת ולהבין ישוב כדור הארצי, כמבואר בספריהם מתנועת גרם השמימי, עם היותו מבואר בספרינו, הוא דרך קצר מאוד. גם חפצתי לדעת ולהשכיל בדברים הטבעיים וטבע המחצבים וסגולות צמחים ועשבים וחכמת הרפואות בייחוד, והנהגות המדינות והמלכים והמלחמות וסיפורי דברי הימים שלהם, ומעשיות זולתיות וקורות הדורות, וחידושי כותבי הארצות, ימים ונהרות ומדברות ורושמי מחצבים ומלאכת מחשבת ואומניות ותחבולות ורמאות וערמות, וסיפורי הבלים בהמצאות בדויות, את כל אלה ראתה עיני בספריהם, בקי אני בהם ובמעשיהם וכל מחשבותיהם זיופיהם וטובותיהם, את כל ידעתי וגלוי לפני". הדברים גם מובאים בספר שרי המאה (ח"א עמ' 155-156). אך כמובן שהיעב"ץ השקיע בזה משום התועלת שבדבר ולא סתם, וכפי שמוכח מדבריו שם. תועלות ללמוד שפות מוזכר בכמה מקומות על החשיבות ללמוד שפות. מוזכר שהמלאך גבריאל לימד את יוסף שבעים לשון (סוטה לו:), ושמרדכי ידע שבעים לשון (מגילה יג:, ועיין משנה שקלים פ"ה מ"א). ואף דייני הסנהדרין היו צריכים לדעת שבעים שפות (סנהדרין יז.). ישנן כמה תועלות ללמוד שפות. נזכיר כמה: הסנהדרין היו צריכים לדעת לצורך הדין למדנו בגמרא (סנהדרין יז.) על הסנהדרין: "ויודעים בשבעים לשון, שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן". וביאר רש"י (ד"ה מפי המתורגמן): "כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם, דהוה ליה עד מפי עד". באופן אחר ביאר רש"י במסכת מנחות (סה. ד"ה התורגמן): "שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו". ללמד את עם ישראל תורה וכן את דבר ה' לכל העמים כתב בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן קלח) בדעת רש"י שחשוב לסנהדרין לדעת שבעים לשון כדי ללמד את עם ישראל ואף את הגויים, וז"ל: "ורש"י ס"ל [דמטעם זה צריכים לדעת ע' לשון] שידעו ללמד לכל ישראל המפוזרין בכל הארצות ובכל הלשונות, וגם לכל העכו"ם אשר ירצו לראות ולקבל עליהם עול מלכות שמים, וע"ד [דברים ד' ו'] כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וכמלכת שבא אצל שלמה, וכל האומות... ולפענ"ד דרש"י נמי יסבור ע' לשון ללמוד תורה ואמונה, וכעין שכתב הרמב"ם בסוף פי"א מהל' מלכים לגבי משיח שיתקן את העולם כולו לעבוד את ד' ביחד וכו' עיין שם אכיה"ר". עכ"ל הדברי יציב. קידוש ה' יש עוד עניין שגדולי ישראל ידעו שפות, והוא משום קידוש ה', וכפי שכתב הדברי יציב (שם): "וגם להמהרש"א שמה שהביא מפרעה שלא נתמנה למלך עד שידע ע' לשון עיין שם, רצ"ל שחכמי הסנהדרין לא יהיו פחותין בשום דבר נגד אומות העולם, ושיהיה קידוש שמו ית' נגד העמים והבן". פרנסה כמובן שאם יש צורך ללמוד שפה לצורך הפרנסה זה צורך חשוב ומוצדק. ועיין בשו"ת יחוה דעת (ג עה). ניצוצות קדושה ולשון הקודש מעורב בלשונות הגויים בספרי הפנימיות והחסידות מבואר שיש תוכן קדוש גנוז בלשונות הגויים. נזכיר כמה ציטוטים בעניין זה: כתב המרגליות הים (סנהדרין דף ד:): "ויעוין בפירוש אגדות לרבינו עזריאל ברכות נ"ה א (ע' כ"ח) שכ' מרדכי בלשן מפני שהיה יודע בע' לשונות לא הלך אנה ואנה ללמוד לשון מכל עם ועם אלא שלמד מפתח לצרף בו אותיות כל לשון הנכללים בתורה כמ"ש טט בגדפי שתים, פת באפריקי שתים וא"כ טט פת הם ד, וזה הדבר מוכיח שכל הלשונות רמוזים בתורה שאל"כ לא היה לפרש לה"ק מלשון הגוים כו', ובשל"ה חלק תושבע"פ ט"ו כ' אל יעלה בלבך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לשון הקודש אלא הכי פירושו כשברא הקדוש ברוך הוא עולמו לא היה רק לה"ק וכשבלל הלשונות בדור הפלגה בא מלה"ק ג"כ בשאר הלשונות והתיבות הנ"ל הם לה"ק ונבללו בלשון כתפי או באפריקי, וכ"כ הג' מלבי"ם בהתוהמ"צ מדור הפלגה נשארו מלות רבות בלה"ק מעורב בלשונם וכן נשתכחו מלות רבות מלה"ק וכן תמצא בר"ה כ"ו לא הוו ידעו מהו מטאטא כו' חפשו אותה בין הלשונות אבל לא כל מי שיהיה יכול לומר כזאת רק התנאים שהיו קרובים לנביאים והיה בקבלתם שפה הקדושה בכל דרכיה, וראה בנחל קדומים להגחיד"א פ' ואתחנן פס' והיו לטוטפות כו' ובספרו מחזיק ברכה או"ח ר"ס ל"ב". וכתב השפת אמת (בראשית פרשת מקץ שנה תרלה): "עדות ביהוסף שמו כו' במדרש כי בא גבריאל ולימד אותו שבעים לשון לא הוי גמיר הוסיף לו ה' בשמו וגמיר. ותמוה חדא כי מה תורה הוא זו לידע ע' לשון. ופרעה ידע. ויוסף לא הי' יכול לידע. וגם מה תועלת אות ה' בזה. אכן יובן עפ"י המדרש הואיל משה באר כו' התורה בע' לשון פירשה להם. כי כל הע' לשון מתפשטין מלשון הקודש. כי התורה נותנת חיים לכל הלשונות. והם רק כמו לבושים כי המכוון אחד הוא. רק הלשונות משונים בתנועותיהם אבל הן הדברים שנאמרו בתורה מתלבשין בכל אלו הלשונות". ולעניין גדר ביטול תורה, ראה מנחת אשר ויקרא (סימן פד, פה, פז), ואכמ"ל.