שלום רב, מפני הגישה הנוקשה של מנהג הגר״א למה שקשור לתכנים שאינם חלק מהתפילה המקורית של נוסח אשכנז, כיצד ניתן להתפלל תפילות ליום העצמאות ויום ירושלים במסגרת המנהג הזה? האם מתפללים את התוספות רק בסוף התפילות עצמן (אחרי ״עלינו״ ושיר של יום)?

שלום וברכה! כמובן אין אפשרות לדעת בוודאות כיצד היה מורה הגר"א לנהוג, אילו היה חי בזמננו כאשר קמה מדינת ישראל. אבל המסתבר לענ"ד הוא, שההקפדה של הגר"א על נוסח אשכנז המקורי, אין משמעה שהנוסח הזה הוא הנוסח היחיד שיש לאומרו ואין להוסיף עליו כלל, אלא שהוא ראה אותו כנוסח המתוקן ביותר מבין הנוסחים שהיו קיימים בזמנו. באותם הוספות ושינויים שנוספו בנוסחים אחרים במשך הדורות, ונוסח אשכנז לא אימץ אותם, הגר"א העדיף לדבוק בהכרעה הזו של נוסח אשכנז ולא להוסיף חלקים אלה. אבל כאשר התחדש חידוש בעולם וזכינו להקמת מדינת ישראל, הרי זה עניין חדש שלא היה בזמנו של הגר"א ולא בדורות הקדומים שבהם נתקן נוסח אשכנז, וממילא אין מקום לומר שההכרעה בשאלה זו צריכה להיות "להמשיך להתפלל רק כפי נוסח אשכנז המקורי". להמחשה: כאשר תושלם הגאולה וייבנה המקדש בעז"ה, ודאי שהרבה מנוסחי התפילה יצטרכו להשתנות, משום שנוסחים אלה מתאימים לזמן החורבן והגלות. כך למשל, בזמן המקדש, בברכת "רצה" לא היו מבקשים על השבת העבודה למקדש ולא היו חותמים "המחזיר שכינתו לציון", אלא מבקשים שהקרבנות יעלו לרצון וחותמים "שאותך לבדך ביראה נעבוד" (עיין ירושלמי סוטה ז', ו; פירוש הרא"ש לתמיד ל"ב ב, ד"ה "ה"ג וברכו ג' ברכות..."). האם על פי הגר"א, גם כאשר ייבנה המקדש נמשיך להתפלל בנוסח "והשב את העבודה... המחזיר שכינתו לציון", בגלל שכך מופיע בנוסח אשכנז הקדום? ודאי שלא. נוסח אשכנז הקדום משקף לדעת הגר"א את הנוסח הנכון לזמן החורבן, ולא לזמן המקדש. והוא הדין בענייננו: הגר"א הקפיד להתפלל כפי נוסח אשכנז הקדום בכל מה שהיה שייך בזמנו, אבל בדברים שהתחדשו בדורות מאוחרים יותר, לענ"ד אין כל הכרח לומר שהגר"א היה מתנגד להוספות כאלה.