ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
וכבר עמדו ע"ז רבותינו הקדושים ז"ל, באומרם ברוח קדשם, עה"פ ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם בם אלא ונטמטם בם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא ט"ל ע"א). במשפט קצר זה כללו רז"ל תורה שלימה במניעת מחלות הנפש. שרצונם ז"ל בזה להורות, שהדברים הטמאים והאסורים הנכנסים בגוף האדם, הם מפעפעים בקרבו כרעל וארס, ומרדימים אותו לבל ירגיש בתועבותיו, כמו זריקת הרדמה לחולה שלא ירגיש בכאביו, וסופו להתדרדר תהומה מדחי אל דחי, עד כדי העדפת הדברים הטמאים והאסורים על פני הכשרים, בבחינת נפש רשע אותה רע (משלי כ"א יו"ד), וכמ"ש רז"ל אין היצר תאב אלא דבר שאסור לו (ירושלמי יומא פ"ו ה"ב).
והנה ברור הדבר ללא ספק, שכל מצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים אסורים וטמאים בפרט, אינם אלא לטובת האדם ולתועלתו הגשמית והרוחנית בזה ובבא. והגם שאין לשכל האנושי המוגבל ידיעה או אפילו מושג כל שהוא לסיבת האזהרה על מינים מסויימים דוקא ולא על זולתם, שרק הוא יתב"ש בחכמתו העליונה והנשגבה הנעלמה מעיני כל חי יודע הסוד הנפלא ותעלומות חכמה, וכן הטובה הגדולה והאושר הנצחי הנובע מההתרחקות וההמנעות מדברים אסורים וטמאים, והנזק הרוחני העצום הנגרם לאדם בעטים, וזה אומרו יתב"ש בענין זה, והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ' כ"ו), וכאומרם ז"ל וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל, או אם נוחר ואוכל, כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל נבלות? אמר שלמה אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא (משלי ט' י"ב), הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל (תנחומא שמיני ח', ב"ר לך לך פרשה מ"ד), והיינו לטהר אותם ולהרחיקם מדברים המזיקים לגוף ולנפש, ולהדריכם בנתיבות היושר לקיים מצוותיו יתב"ש.
וכמו שהשיב רבינו יצחק אברבנאל זיע"א לאחד מחכמי אוה"ע, ששאלו למה מצוות טריפה ונבילה וכדומה נתנו רק ליהודים, והשיבו כי האלמוג הוא אמצעי בין הדומם והצומח, והאספוג הוא אמצעי בין הצומח והחי, שהרי יש לו חוש ההרגש, והקוף הוא אמצעי בין החי והאדם, והאדם הוא אמצעי בין הקוף והיהודי, והיהודי הוא אמצעי בין השמים והארץ, והשמים הם אמצעיים בין המלאכים והיהודים, ולכן מזון היהודי נבדל, כי הצומח ניזון מן העפר, והחי ניזון מן הצומח, וכל צמח יערב אל החי, והאדם שהוא במדריגה יותר מן החי, אינו ניזון מן העשבים כי אם מן הנאותים למזגו, וכן ניזון מן החי ולא מכל חי כי לא יזון מן הסוס ומן הפרד, והיהודי שהוא למעלה ממדריגת אדם אינו ניזון מן החי כי אם מבעלי חיים מיוחדים, ואפילו מאלה אחר תיקונים רבים, כמליחה והדחה והסרת חלבו ודמו, עד שישתנה הבשר ההוא ויהיה כאילו אינו בשר אלא מאכל אחר, אבל שאר העמים אוכלים כל חי בלי שום השתנות. לכן אמר הנביא, על ענין המאכלים, ואבדיל אתכם מן העמים, וכן בענין המצוות לא נתנו אלא למי שהוא למעלה ממדריגת אדם. לכן אמר עליהם. והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') ולכן לא נתנו אותן המצוות להם (ראה שבט יהודה למהר"ש אבן וירגא ז"ל, דף כ"ב ע"ב). מובן מדבריו הקדושים שמצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים טמאים ואסורים בפרט, נתנו רק ליהודים שהם למעלה ממדריגת אדם. ועיין בש"ס יבמות ס"א ע"א.
והגם שטבע האדם למאוס דבר שלא הורגל בו מילדותו ובפרט בדברי אוכל, עכ"ז הזהירונו רבותינו הקדושים שההמנעות וההתרחקות מדברים טמאים, עיקר הכונה בזה, רק בגלל שכך צוה ה' יתב"ש, ולא בגלל שנפש האדם קצה מהם. וזה אומרם ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך (ספרא סוף קדושים סי' קכ"ח). ורצונם ז"ל בזה, לנטוע בלב האדם, שעליו לקיים המצוות עשה ולא תעשה, לא מסיבה שהשכל מחייבן או מרחיקן, אלא בזה שהן גזרת המלך, הוא מלך הכבוד סלה יתב"ש.
והנה אמת נכון הדבר, שבמשך כל התקופות והזמנים ובכל הדורות שעברו, נזהרו בני ישראל מלהתגאל בטריפה ונבילה במסירות נפש ממש. וקדושי עליון היו גם מוכנים להשליך נפשם מנגד על קדושת שמו יתב"ש, ולא לטמא נפשם במאכלים ודברים אסורים (ראה תוספות ע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה יכול). אולם לדאבון לב, בזמן האחרון נפרצה חומת הכשרות, והפרצה התרחבה והגיעה לממדים מבהילים, והרבה נכשלים באכילת איסור וטריפה ונבילה חלב וחזיר רח"ל. והשלחן היהודי הכשר שהיה לתהלה לשם ולתפארת, בקדושתו ובטהרתו, הנהו מוצג כערום מבלי לבוש, בזה שהתרופפה ההקפדה בדבר חמור בענין מאכלים אסורים. ולו חכמו ישכילו כמה נזק עצום גורמים לעצמם ולבני ביתם החפים מפשע, והרעות שתצמחנה להם בעתיד מאכילת דברים טמאים, אין ספק שיאחזמו רעד וחלחלה, ויאמרו למלאך המשחית הרף. ומלבד הנ"ל, יש עוד שתים רעות. א. במקום לקנות הבשר הכשר קונים האסור בכסף מלא, ללא כל הכרח. ב. בזה שקונים האיסור, מחזיקים ידי עוברי עבירה, ה' הטוב יכפר בעדם, כי לכל העם בשגגה.
וראיתי באיזה ספר שפירש בדרך הלצה אומרו יתב"ש ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ח), שר"ל שההורים המקפידים על הכשרות, יכולים לאכול בשר אצל בניהם ובנותיהם בלב שקט, ללא כל חשש ופקפוק של נבילה וטריפה, דהיינו שגם הבנים והבנות יקפידו על שמירת הכשרות, ע"כ.
ושומע לעצה חכם, שבתקופתנו זו שהפרוץ מרובה על העומד, והכשרות בכמה בתים מפוקפקת למדי, האיש הירא את דבר ה' יתב"ש, ובפרט אם הוא ת"ח, יעשה כל המאמצים להתרחק ככל האפשר מביקורים בבתים כאלה, וכמ"ש רז"ל כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, שלא היו נכנסים לסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עמהם (סנהדרין כ"ג ע"א). ואם אין לו שום אפשרות להתחמק, כגון אם יש להם ברית מילה, או בר מצוה, או חתונה, והוא מוכרח להיות שם, ישים לפיו מחסום לבל יטעם מאומה מכל דברי מאכל המגישים לפניו, ולא ישים לב ללעג השאננים, כי מוטב להקרא שוטה כל ימיו ולא להיות שעה אחת רשע לפני המקום (עדיות פ"ה מ"ו).
המורם מכל האמור. א. דיני הכשרות במובנם המלא והרחב, מטהרים את הנשמה והגוף מחלאת החטאים והפשעים והצלתם מרדת שחת. ב. הם נחלתם הבלעדית של עם ישראל שהם למעלה ממדריגת אדם, ואין לזרים חלק ונחלה בהם. ג. עיקר העיקרים, שבזה מקיימים מצות המלך יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
