ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
שני בני הזוג היו שרויים במתח גדול לקראת הלידה המתקרבת, וחוו את קשייה בצורה חזקה.
האישה כרעה ללדת, צירי לידה כואבים פקדו אותה, והיא נאנחה ונאנקה, והתייסרה באריכות על המשבר.
האיש, דאג מאוד לשלום אשתו. הוא המתין בחדר ההמתנה, הצטער לשמע אנחותיה וצעקותיה, והתפלל לשלומה ולשלום הוולד.
הלידה התארכה, הקשיים היו גדולים, אך בסוף הגיע הרגע הגדול.
המיילדת יצאה ובישרה לאב הדואג: "מזל טוב, נולדה לכם בת!"
הדאגה התחלפה באחת באנחת רווחה, והאב פלט: "ברוך ה', שזו בת ולא בן!"
"מדוע"? התפלאה המיילדת, "מה רע בבן?"
"בת", הסביר האב, "לא תצטרך לסבול את מה שסבלתי כאן...".
ובכן, זו בדיחה שנשים אוהבות לספר, כשהן רוצות להמחיש עד כמה גברים לא יכולים להבין את עוצמת הכאבים שאישה חשה בעת לידתה.
ובכל זאת, ברוך ה', נשים יולדות ומוכנות לסבול את עוצמת הכאבים, למען המתנות הגדולות שבאות בעקבותיהם – הילדים. לכן, דרכו של עולם, שהאב והאם הטריים לא מגיבים לבשורת הלידה, כפי הסיפור שהבאתי כאן, שהרי הם לא מתמקדים בכאבים ובקושי שיש בתהליך הלידה, אלא בתוצאה המבורכת של הלידה, בשמחה על הילד שנולד.
ממילא עולה שאלה גדולה על תחילת פרשת תזריע, שלכאורה פותחת ומתמקדת יותר בקשיי הלידה, במקום להדגיש בתחילה את הוולד.
וכך מתחילה הפרשה: "אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים... וביום השמיני ימול...". כלומר, התורה מקדימה ומצווה על טומאת היולדת, לפני שהיא מצווה על ברית המילה. נמצא שהתורה מקדימה את המצווה הקשורה לחסרון המתלווה ללידה למצווה העוסקת בברית ה' עם הילד הנולד. ונשאלת השאלה – מדוע?
אפשר להידחק ולענות, שהטעם לכך הוא סדר הזמנים, שקודם היולדת זכר טמאה בשבוע הראשון ללידתה, ורק אחר כך מגיע היום השמיני שבו מלים את התינוק, אך עדיין ראוי שנחפש גם הסבר עמוק יותר.
ובנוסף – קושיא זו צפה ועולה בעוד נקודה בפרשייה. התורה גם מצווה על קרבן יולדת. אנו, מסברתנו, היינו מחייבים יולדת להביא קורבן תודה על הילד הנולד, אך התורה מצווה עליה להביא קרבנות עולה וחטאת, "והקריבו לפני ה', וכפר עליה". (וכשמביאה שני עופות, מקדימה את החטאת לעולה).
שאלה זו, מספרת הגמרא (נידה לא:) "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן".
כלומר, התורה מאבחנת, שבתחילה האישה מתמקדת בייסורי הלידה, ורק בהמשך מסוגלת לשמוח בילד, וכיוון שבתחילה מרוב ייסורי הלידה לא רוצה להביא ילדים נוספים, עליה להביא קרבן חטאת.
ובאמת, אפשר להעמיק בעניין ולהבין, שייסורי הלידה הם המבוא והדרך להגיע אל הוולד. וכך המשיכו והעמיקו לנו חז"ל, וסיפרו לנו על האיילה, ש"רחמה צר והיא חביבה על בעלה כל שעה ושעה", אך בעת שמגיעה עת לידתה, אין ביכולתה ללדת שהרי רחמה צר, וה' "מזמין לה נחש שמכישה בבית הרחם, ומתרפה ויולדת" (ילקוט שמעוני תהילים כב/ בבא בתרא טז:).
וכבר למדונו רבותינו, שעניין זה הוא משל לגאולת ישראל, שכנסת ישראל היא חביבה על הקדוש ברוך הוא, אך מגיע עת לידה וזמן גאולה, והרחם צר והגאולה נתקעת ומתעכבת. או אז, ה' מזמן נחש, כוחות רעים שנלחמים בישראל ומנסים לעכב את הגאולה, אך דווקא מתוך הקשיים והמלחמה שלהם, נפתחת הדרך, והגאולה מתקדמת ונולדת.
כך למשל ביאר ה'פני מנחם' (דברים ליל ש"ק תשנ"ה) שזה רמז על הגליות, שכנסת ישראל צר להם מהגוים שבאים ונושכים אותם ומצירים להם, ובפרט בסוף הגלות שמתרבים חבלי משיח, בא נחש ומכישה, ומזה עצמו נולד הגאולה.
ועוד מצאנו רמז בעניין, ש'נחש' הוא אותיות וגימטרייה 'משיח' (עמק המלך, עולם הבריאה פט"ז), וקללת הנחש הקדמוני נתקנת על ידי משיח, שהופך את כל הקשיים לצמיחה, תיקון וגאולה.
ובימים אלה, ימי מלחמה, כשקשיים רבים יש בעולם, עלינו להתחזק בכך שאלו ייסורי לידה, לידת הגאולה. ובשבוע הבא, עת נציין את ימי הזיכרון והעצמאות, נתחזק בכך שמכוח כל הקדושים שעלו בסערה השמיימה על תקומת עם ישראל בארצו, שהם הם ייסורי גאולה, זכינו לעצמאות ישראל בארצו, ובעזרת ה' נזכה גם לראות איך מזימתם של כל הנחשים והמעיקים לשכינה, לא תצלח, והם עצמם ירחיבו את הרחם המוליד ומביא את הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
