הוא משלנו | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

שבת ומועדים
שיחות ליום ירושלים

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

'אבות רבים להצלחה, הכישלון נותר יתום'! אומר הפתגם הידוע.
ואכן, נוהג מקובל הוא, (וכך לצערנו נוהגים קברניטי המדינה במאורעות האחרונים), שעל ההצלחות כולם אוהבים לקחת קרדיט, אך בכישלונות כולם מאשימים את כולם.
את הפתגם הזה כולם מכירים, אך שימו לב לתובנת העומק הבאה, שהיא הצד השני של הפתגם – כשיש אבות רבים – יש הצלחה, אך כשהיזם נותר יתום – יש כישלון!
כלומר - מי שחכם ורוצה להצליח, מחבר אנשים נוספים לעשייה שלו, והם עוזרים ומסייעים לו, כי גם הם רוצים להיות מאבות ההצלחה. אך מי שרוצה שההצלחה תהיה נחלתו הבלעדית, סופו שנותר יתום ללא עזרה, ואז יש כישלון...
עיקרון זה מסייע במצבים נוספים.
למשל, בעבר נהגו מלכים מסויימים, להתחתן עם בנות מלכים אחרים, וכך המדינות הפכו להיות שותפות, נמנעו מלחמות, ובני המדינה השכנה אהדו את המלך, שהרי – הוא משלנו!
ואולי כאן גנוז מהלך עמוק המחובר מאוד לעיר קדשנו ירושלים.
כולנו יודעים שעם ישראל מורכב משבטים וחלקים שונים. שני בתי ישראל המרכזיים הם בית רחל ובית לאה, ובגאולת העתיד הם מיוצגים גם על ידי שני משיחים (משיח הוא מלך, מלך המשיח, שנמשח בשמן המשחה) – משיח בן יוסף מרחל, ומשיח בן דוד מלאה.
בתחילה נמשח שאול למלך על ישראל. שאול הוא משבט בנימין, בית רחל אימנו, ומייצג את משיח בן יוסף המקדים את משיח בן דוד.
אולם, חטא שאול, ודוד בן שבט יהודה, מבית לאה אימנו, נמשח למלך. כעת נפתחה הדלת למשיח בן דוד, אך תפקידו של מלך לאחד סביבו את כל העם, ולכן כחלק ממלכותו עליו לחבר אליו גם את בני רחל, המונהגים בידי משיח בן יוסף, כנבואת יחזקאל (לז) לעתיד: "הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם... וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד... וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם...".
שאול שמרגיש שדוד עתיד לרשת אותו, רודף את דוד, אך דווקא היורשים העתידיים, ילדיו של שאול, אוהבים מתחברים לדוד. יהונתן בן שאול כורת ברית עם בית דוד (שמואל א, כ) ומיכל בת שאול אוהבת את דוד ומתחתנת איתו (שמואל א, יח, כ). בכך גנוזה תקוות האחדות.
אולם, שאול רודף את דוד, ובזה מפסיד למעשה את ההמשכיות שלו. דווקא בגלל שהוא רצה להיות האב היחידי למלכות, לצערנו נותרנו עם כישלון יתום.
בהמשך שאול מנסה להכות את דוד בחנית, מיכל בת שאול מבריחה את דוד מהבית, והאחדות מתפרקת. באותה שעה נס דוד אל שמואל. הבריחה לשמואל מבטאת את הבנתו של דוד שדרושה כאן אחדות. שמואל הוא מי שהמליך את שניהם, ולכן הוא הדמות המאחדת את שניהם.
והנה, דווקא בשעת הבריחה, רגע קשה של פירוד, הולכים שמואל ודוד ל – ניות ברמה. דורשים על כך חז"ל (זבחים נד), כיוון שבתורה כתוב שיום אחד יבנה בית המקדש ב"מקום אשר יבחר ה'", אך לא כתוב היכן הוא אותו מקום, צללו באותה שעה שמואל ודוד לעומק הסוגיא, לברר היכן הוא מקום המקדש, המכונה ניות – נויו של עולם.
נמצא, שבאותה שעה, כשלא זכינו לאחדות המלכים, זיכו אותנו שמואל ודוד בירושלים ומקום המקדש, "עיר שחוברה לה יחדיו", עיר שמאחדת אותנו ו"עושה את כל ישראל חברים".
ועדיין נותר החלום, שבכל זאת יתאחדו שני הבתים איחוד מוחלט. אם היינו זוכים, אולי היה נולד בן לדוד ומיכל, בן לבית דוד ונכד לבית שאול, והמלך המשותף היה מאחד את כל בית ישראל, וכולם היו אומרים – הוא משלנו!
והנה מגיע הרגע הגדול. דוד הופך למלך, מיכל בת שאול חוזרת אליו, הוא כובש את ירושלים, ומעלה אליה את ארון ברית ה'. ירושלים תהפוך להיות 'תלפיות – תל שכל פיות פונים אליו', נקודת האחדות של ישראל.
אך מה עם הנסיך המשותף?
באותה שעה, דוד מפזז לפני ארון ה', ומיכל בת שאול משקיפה בעד החלון, וחשה שדוד לא נוהג כבית אביה. הוא לא מכבד מספיק את המלכות, ונוהג כאחד הריקים. היא גוערת בדוד, והוא עונה לה, שלפני ה' גם המלך מבטל את כבודו.
ועל כך נאמר (שמואל ב ו, כג) – " מיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה". (יש שיטות בחז"ל שביום מותה או לפני כן היה לה בן, אך יש מהמפרשים שם שסוברים שלא היה לה כלל).
זכינו בירושלים. לא זכינו בעוונותינו למלך משותף, נחלקנו לשתי ממלכות, ויצאנו לגלות ארוכה.
אך התקווה עודה מפעמת בליבנו. זכינו ושבנו לירושלים, ומכוחה בעזרת ה' עוד נזכה ויתגלה בה ארון האלוקים, והמלך המשותף שיאחד את בית יוסף ובית דוד, והיו לאחדים בידיו!

שיחות ליום ירושלים