ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בשבועות האחרונים למדנו על היסודות של נתינת טעם. הפעם נתחיל לברר את גדרי ההלכה אחרי שטעם איסור התערב בדבר מותר.
בתוך הדיון ב'טעם כעיקר' הבחנו בין 'מין במינו' ו'מין כשאינו מינו'. דבר שהתערב במה שאינו מינו ייתן טעם, ובכדי לבחון אם המאכל המותר נאסר עלינו לבדוק אם האיסור נתן בו טעם. אך כאשר מדובר במין במינו, לא ניתן לזהות את העברת הטעם, מפני שהטעמים זהים. דבר זה מוביל למחלוקת קיצונית: לפי חכמים, מכיוון שאין משמעות לטעם, האיסור בטל ברוב (וחכמים גזרו שהביטול יהיה בששים, כדין ביטול מין בשאינו מינו). לפי רבי יהודה: מין מבטל את שאינו מינו, וגורם לנו לא לחוש את טעמו, לכן הוא בטל. אך במין במינו ההיתר אינו מבטל את טעם האיסור, ולכן האיסור אינו בטל כלל. אפילו מעט איסור יאסור סיר שלם שהוא מינו.
על פי העקרונות שלמדנו בשבועות האחרונים, אם חלב נשפך לתוך תבשיל, יש לשער אם יש פי ששים בתבשיל יחסית לחלב שנשפך.
המשנה בחולין (קח ע"א) עוסקת בטיפת חלב הנופלת לתוך תבשיל. אם הטיפה תיפול על חתיכת בשר הנפרדת מהתבשיל, ותתן בה טעם – החתיכה תאסר. אם לאחר מכן יערבב את התבשיל, נשער את היחס בין החתיכה כולה ובין התבשיל. במידה ובתבשיל יש פי ששים מאשר נפח החתיכה – התבשיל מותר, ואם אין פי ששים בתבשיל יחסית לחתיכה כולה, התבשיל כולו ייאסר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
90 - חמדת הכשרות: סמיכה על נכרי
91 - חמדת הכשרות: האם אפשר לסחוט את האיסור מתוך המאכל בו הוא נבלע?
92 - חמדת הכשרות: האם חתיכה שבלעה איסור הופכת לאסורה כשלעצמה?
טען עוד
עיקרון זה מתברר יותר בדברי רב (המופיעים בדף ק ע"א). דג שאינו כשר נופל לתוך תבשיל של בשר. הדג נותן טעם בחתיכת בשר אחת. החתיכה הזאת נאסרת. כעת מוציאים את הדג האסור, אך חתיכת הבשר מתערבבת בתבשיל. כיצד משערים את האיסור בשאר התבשיל?
לכאורה היינו אומרים כך: אחרי הוצאת הדג, נשער כמה מטעם הדג נמצא בבשר, ואת הטעם הזה יש לבטל ביחס לשאר התבשיל.
אך רב מחדש חידוש גדול: לפי רבי יהודה, כל הבשר בתבשיל ייאסר. מדוע? מפני שהבשר עצמו נחשב איסור. כלשונו "החתיכה עצמה נעשית נבלה". איננו מתייחסים לבשר כ"בשר שבלע דג אסור", אלא כאיסור עצמאי. מעתה, הטעם של הבשר נחשב כאיסור עצמאי, אותו יש לבטל. לפני רבי יהודה אין לו ביטול, מפני שהוא מין במינו. כאמור, לולא דברי רב, רבי יהודה היה מודה שיש לבטל את הטעם של הדג, שאינו אותו המין כמו יתר הבשר.
במקרה הראשון שהבאנו מהמשנה פגשנו רעיון דומה: אחרי שהחלב אסר את הבשר, שאר התבשיל צריך לבטל את הבשר, ולא רק את החלב שנכנס לבשר.
איזה דין יותר מפתיע אותנו? ניתן לומר שתי סברות הפוכות:
מצד אחד: הבשר אינו אסור, והחלב אינו אסור. רק השילוב שלהם אסור. בחתיכת הבשר יש חלב. ערבוב החתיכה בתבשיל 'יסחט' את החלב לתוך שאר התבשיל. מעתה אין סיבה להתייחס לבשר הראשון כאסור יותר משאר החתיכות. אך כאשר איסור נבלע בהיתר, הבעיה אינה השילוב, אלא עצם זה שהטעם האסור נכנס בו. אחרי שנבלע בו היתר, לא ברור שניתן לשוב ולהתיר את החתיכה שנאסרה.
מצד שני: כאמור, הבשר אינו אסור, והחלב אינו אסור. כאשר הם נפגשים, שניהם נאסרים. לאחר מכן, חתיכת הבשר נופלת לתבשיל. נניח שהחלב נפלט. אך החלב אינו אסור יותר מהבשר: הרי החלב אינו מרכיב אסור יותר מהבשר. מפגשם יצר איסור, אך לא ניתן לומר שהאחד אסר את השני. הם אסרו זה את זה. על כן אין הצדקה לומר שהחלב הוא המרכיב האסור. אך כאשר דג שאינו כשר נותן טעם בחתיכת בשר, ברור מה המרכיב הכשר ומהו המרכיב שאינו כשר. במידה וניתן להפליט את טעם הדג, לכאורה יש יותר הצדקה לומר שהבשר חזר להיות כשר.
דינו של רב מצוטט שנית בדף קח. שם הגמרא שואלת: מה רב סובר? אם הוא סובר "אפשר לסוחטו מותר", מדוע החתיכה נעשית נבלה? כנראה שהוא סובר "אפשר לסוחטו אסור".
רש"י מבאר שהגמרא שואלת מהו הדין אם נצליח לסחוט את האיסור מההיתר. האם "אפשר לסוחטו מותר", כלומר, בהנחה שהאיסור נסחט, האם החתיכה תחזור ותהיה מותרת?
כלומר, אין כאן שתי שאלות נפרדות. הסיבה לכך שגם אם החתיכה תיסחט היא תישאר אסורה היא שהחתיכה עצמה מוגדרת כנבילה בפני עצמה. אנו אוסרים גם אם סוחטים את האיסור מפני שהחתיכה בעצמותה נחשבת כנבלה. גם הרא"ה (בספרו בדק הבית על הרשב"א) מבאר כך.
אך הרשב"א והר"ן מסרבים לקבל את הטענה הזאת. הם אומרים שלפי רש"י והרא"ה הניסוח של הגמרא יוצא משונה: אם יש איסור למרות שסוחטים אזי ניתן לומר שהחתיכה אסורה? מה הטעם לחזור על אותו הדבר פעמיים?
לכן הר"ן מבאר כך: השאלה אינה אודות המצב התיאורטי בו מצליחים לסחוט את החתיכה. השאלה היא אם ניתן להניח שהחתיכה נסחטה מן האיסור. כלומר "אפשר לסחטו", ועל כן "מותר", או "אפשר" לנסות "לסחטו", ועל כן "אסור".
נחדד יותר: נניח שהחלב נבלע בבשר בשעה שהבשר חם. נוצר קשר כימי המחבר את החלב לבשר. האם בישול של אותה החתיכה יפרק את הקשר הכימי הזה? עתה החתיכה מתערבת בתבשיל שלם. האם ניתן להניח שאותו קשר מקורי נפרם, וממילא ניתן לדון על היחס בין החלב המקורי והתבשיל?
אומר הר"ן: אם אנו חוששים לכך, זה יצדיק להתייחס לחתיכה כחתיכה חסרת תקנה, ועל כן נאמר ש"החתיכה עצמה נעשית נבלה". הסיבה שמתייחסים לחתיכה כנבלה הוא מפני שממנו האיסור לעולם לא ייפרד. אך אם אפשר להניח שבישול נוסף של החתיכה תפליט את האיסור, אין הצדקה להתייחס לחתיכה כולה כדבר אסור.
מכאן הר"ן ממשיך וקובע: עיקר הדיון על חענ"נ מתחיל בבשר וחלב. אך גם אחרי שנקבע שביחס לבשר וחלב החתיכה המקורית שנאסרה לעולם לא תשוב להיתר, עדיין אפשר להתלבט מדוע: האם זה מפני שגם הבשר וגם החלב נחשבים אסורים, כל אחד בפני עצמו, או שזה מפני שפשוט לא ניתן להניח שהחלב אי פעם יוצא מהחתיכה?
הצעד הבא, אומר הר"ן, הוא לחשוב אם להכליל את העיקרון הזה לשאר האיסורים. כלומר: ביחס לבשר וחלב, החתיכה אינה שבה להיתרה. אם עקרונית ניתן לסחוט את החלב מהבשר, אך אין זה מועיל לנו, מפני ששני המרכיבים (הבשר והחלב) אסורים במידה שווה, טעם זה אינו שייך ביחס לאיסורים אחרים, ולכן ביחס אליהם לא נאמר חענ"נ. אך אם הסיבה היא ש"אפשר לסחטו אסור", כלומר, אין אפשרות להניח שאכן כל החלב נפלט מהבשר, הטעם הזה נכון גם ביחס לאיסורים אחרים. לא ניתן להניח שטעם הדג שאינו כשר יצא מהבשר, ולכן נתייחס לבשר כולו כדבר אסור.
כאמור, אנו צוללים לסוגיה מעט סבוכה. לכן נעמוד בזה לעת עתה. בעזרת ה' בפעם הבאה נחזור ונחדד את המחלוקת שלמדנו עד כאן, ונשלים את השיטות האחרות, בתקווה שהדברים יהיו נהירים וברורים.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
