ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
למדנו את דברי רבי יוחנן (מסכת עבודה זרה סג ע"ב), האומר ש"טעמו ולא ממשו – אסור ואין לוקין עליו". למדנו את מחלוקת הראשונים כיצד לפרש את דבריו. מהו ההבדל בין "טעמו וממשו" ו"טעמו ולא ממשו". שם עמדנו על המחלוקת באלו נסיבות טעם כעיקר מחייב מלקות.
בשורש הדבר עומדת שאלה יסודית: מהי כוונתנו כאשר אנו מדברים על 'טעם'?
הרמב"ם מבאר שכאשר יש כמות של זית בכדי אכילת פרס, זה נקרא ש"טעם האיסור וממשו" קיים. פחות מכך, הוא רק טעם ללא ממשות. מבחינה פיזיקלית, בוודאי שבשני המצבים יש "ממשות" של האיסור. הרמב"ם מתייחס לחלקיקים הנמצאים בתוך התבשיל. מהו "מרק עוף"? מים שבישלו והמיסו בתוכו חלקיקים (חלבונים ושומנים) של עוף. אך אם אין כמות משמעותית של החלקיקים הללו בתבשיל, לא לוקים על אכילת התבשיל. וכך נוצרת ההבחנה בין כמויות שונות: אם יש חלקיקים בכמות של כזית בכדי אכילת פרס, הרי שאכילת הכזית הזה הוא איסור דאורייתא רגיל. פחות מכך, כל עוד החלקיקים ניכרים בטעמם בתבשיל, אכילתו אסורה. אם האדם הסביר לא מזהה את הטעם, מותר לאכול את התבשיל.
ניכר שהרשב"א והרמב"ן חולקים על כך. לשון הרשב"א הוא "אם יש טעם גדול כאילו נמחה בו כזית". בעוד שהרמב"ם מתייחס לחלקיקים הנמצאים בתוך התערובת, ומזהה את קיומם כמייצרי האיסור, הרמב"ן והרשב"א מבינים 'טעמו ולא ממשו' כפשוטו: אין ממשות של איסור בתבשיל. או, לכל הפחות, ההלכה אינה מזהה ואינה מתייחסת לכך. הדיון אינו על חלקיקים, אלא על טעם (flavor). השאלה העקרונית בה עסקנו, לשיטתם, היא השאלה אם הטעם של הדבר אסור, בהתעלם מהחלקיקים הנמצאים בתבשיל.
כיצד יתכן שההלכה לא תהיה מודעת לכך שיש חלקיקים של האיסור בתוך התערובת? מדברי הרשב"א על רש"י עולה הדבר הבא: עקרונית כאשר האיסור אינו ניכר ומעורב, הוא בטל ברוב. כך שאם לא רואים אותו והוא בטל ברוב, ההלכה מתעלמת מהחלקיקים. אבל אם לחלקיקים הללו עדיין יש השפעה, עדיין מזהים את טעמם בתבשיל, האיסור כבר אינו מצד חלקיק האיסור, אלא מצד הטעם, ההשפעה, של החלקיק על התערובת.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
87 - חמדת השבת: לחם משנה
88 - חמדת הכשרות: האם 'טעם' הוא גל או חלקיק?
89 - חמדת הכשרות: שיעור בששים ובטעם כאשר איסור התערב בהיתר
טען עוד
נגענו במושג 'היתר מצטרף לאיסור'. אחרי שעומדים על שיטה זו של הרמב"ן, ההסבר שלו להבדל בין 'היתר מצטרף לאיסור' ו'טעם כעיקר' ברור יותר: 'היתר מצטרף לאיסור' מתייחס למצב בו ניתן לזהות את האיסור, והשאלה היא מתי לוקים עליו. 'טעם' הוא מצד בו הלכתית האיסור איננו, אך השפעתו ניכרת.
בעל המאור חולק על כך, ואומר שבוודאי שכאשר הטעם מעורב בתבשיל יש ממשות כלשהי של האיסור בתבשיל. השאלה היא מהו היחס ההלכתי אליו, אבל וודאי שיש שם איסור. ניכר שהוא מבין כמו הרמב"ם:בכל מקום הוא אומר ש'טעם' הוא מצב בו ההיתר מחוי (נמס, או שהנוזלים שלו מפוזרים)בתוך התבשיל. האיסור קיים, והשאלה היא אם ניתן להתעלם ממנו בגלל שהוא אינו משפיע בצורה משמעותית על התערובת.
למדנו את ראייתו של אביי מכך שלכאורה בתערובת בשר וחלב הטעם אוסר, ולא הממשות.
הרשב"א אומר שכאשר חלב מעורב בבשר יש כאן ממשות, שהרי ניתן לזהות את החלב בבשר. לכן הוא מבאר שראייתו של אביי היא מבשר שהתבשל בתוך חלב ולאחר מכן הוציאו את הבשר. להבנתו, לא נשאר בחלב שום דבר, אלא השפעת הבשר, טעם, בלבד.
בעל המאור אינו רואה בעיה להוכיח מהחלב הנמצא בתוך הבשר: מדובר בטיפות חלב מעורבות בתוך בשר, שאינן שונות מהותית מ'טיפות' הבשר הנותנות את הטעם בתוך החלב. שוב אנו רואים את ההבדל בין התפיסות שלהם בהגדרת 'טעם'.
ראיה נוספת הייתה מהכשרת הכלים – מדוע יש צורך להכשיר כלים אם הטעם שבהם אינו אוסר? הגמרא עונה שהיה מקום לחשוב שחובת הכשרת הכלים היא חידוש, ולכן אין ללמוד ממנו. אך הראשונים מקשים: מעבר לכך שצריכים להתייחס גם לטעם האיסור, ולא הממשות שלו, מה החידוש של הכשרת כלים? אם החידוש הוא שיש להתייחס לטעם, זה עצמו החידוש של טעם כעיקר!
לכאורה לפי הרמב"ם ובעל המאור התשובה פשוטה: לאדם הפשוט קשה למצוא את הקשר בין הבלוע בכלי ובין 'טעם כעיקר'. טעם כעיקר מתייחס לחלקיקי האיסור הנמצאים בתוך תערובת. אך האדם הסביר אינו מזהה 'חלקיקי איסור' בתוך הסיר.
הרמב"ן אומר שאכן, עקרונית אין כל הבדל בין הבלוע בכלי ובין 'טעם כעיקר' רגיל. ההווא אמינא היא שיש הבדל בין תבשיל שאדם אוכל חד-פעמית, ובין הכלים של אדם. כמו שהתורה ציוותה לטבול כלים שנרכשו מנכרי, היא ציוותה לא לאכול בכלי שבלע איסור, למרות שאין משמעות הלכתית לבליעה זו. להלכה, כמובן, אנו פוסקים שיש משמעות הלכתית לבליעה זו, שכן 'טעם כעיקר'. אבל דברי הרמב"ן משקפים את שיטתו: אין הבדל בין הבלוע בכלי ובין הטעם המעורב בתבשיל. בשניהם איננו מזהים חלקיקים של איסור, אלא רק את השפעת האיסור על התבשיל.
נראה שיש כאן מחלוקת בין בתי מדרש:
חכמי ספרד: רמב"ן, רשב"א, רא"ה – מבינים ש'טעם כעיקר' הוא מצב בו ההלכה אינה מזהה את האיסור בתערובת, אלא את הטעם, (flavor), בלבד.
הרמב"ם ובעל המאור מבינים ש'טעם כעיקר' הוא מצב בו חלקיקי האיסור נמצאים בתערובת, ועולה השאלה באלו תנאים החלקיקים הללו בטלים.
יש מקום לפלפל בשיטת ר"ת ורבנו חיים מבעלי התוספות. קשה לזהות בדבריהם התייחסות מפורשת לכיוון זה או משנהו. למדנו שהם סבורים שכאשר יש מספיק טעם בתבשיל, התבשיל כולו נאסר מדאורייתא ברמה שלוקים על כך. לכאורה משמע שהטעם אינו ממשות, אלא השפעה, ולכן ניתן ללקות על כזית תבשיל-שיש-בו-טעם-איסור, והחידוש הוא שלוקים על השפעה זו. ניתן להתווכח עם טענה זו, וניתן לקוראים לחשוב על כך.
כיצד משערים אם ישנו טעם אוסר בתבשיל? על כך נרחיב בפעם הבאה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
