ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
הרמב"ם (הלכות מלכים פרק י הלכה ב) פוסק שאין עונשים חרש שוטה או קטן נכרי.
עולה כאן מחשבה מעניינת שאיננו בהכרח ערים לה: יש מושג של 'קטן' נכרי.
לכאורה מושג זה אינו אמור להפתיע אותנו: הנכרים מצווים בשבע מצוות בני נח. על פניו קשה לצפות מתינוק בן יומו לקיים את המצוות, להאמין בקב"ה ולהקים מערכת משפטית ועוד. עולה השאלה באיזה גיל הקב"ה מצפה מבני נח לשמור מצוות.
נשים לב שהרמב"ם אינו עונה ישירות על שאלה זו: הוא קובע שבן נח 'קטן' אינו נענש. אך אינו מפורש באיזה גיל הוא יוצא מכלל 'קטן' ונעשה גדול.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
71 - חמדת הברכות: בצילו חימדתי וישבתי
72 - חמדת הברכות: בר מצווה לבני נח
73 - חמדת הברכות: ברכת השוקולד
טען עוד
במסכת נזיר (דף סב ע"א) מביאים את דרשות חז"ל המורות על כך שגם נכרים יכולים לנדור ולנדוב כישראל. הגמרא מביאה דרשה "איש כי יפליא נדר" – לרבות את ה'מופלא הסמוך לאיש'. כלומר – לאפשר גם למי שטרם מלאו לו י"ג שנה לנדור, בתנאי שהוא מבין את משמעות נדרו. הגמרא מעירה שלפי חלק מהתנאים אין תוקף לשבועת קטן מן התורה (גם אם הוא מופלא סמוך לאיש). הגמרא אומרת שלפי שיטתם, דין זה יחול רק על 'מופלא סמוך לאיש' נכרי.
ראה זה פלא: עולה שיש מחלוקת תנאים אם ישראל שטרם מלאו לא י"ג שנים יכול לנדור. אך אין חולק שנכרי שטרם הגיע לגיל י"ג יכול לנדור!
בהמשך הסוגיה מוצג הצד השני של אותו המטבע – לומדים מהפסוק שנכרי גדול שאינו מבין את מהות הנדר, נדרו אינו נדר.
אם כך, לפי שיטות התנאים הללו יש שני הבדלים בין נדריו של ישראל ושל נכרי:
א. נכרי קטן המבין את נדריו – נדריו תקפים.
ב. נכרי גדול שאינו מבין את נדריו – אין נדריו תקפים.
הראשונים מציגים תימוכין לכך שיתכן שדינו של קטן נכרי יהיה חמור יותר מדינו של קטן ישראל. אך הרא"ש אומר אמירה מעניינת. הוא תולה את הדברים בעתיד: ישראל עתיד להתחייב במצוות ואיסור "לא יחל דברו" יחול עליו. הנכרי לעולם לא יגיע למידה זו, ועל כן אין טעם להמתין.
ולכאורה יש לשאול – מדוע זה משנה? מדוע זה שהנכרי אינו עתיד להגיע לכלל 'בל יחל' מחייב אותו לקיים את נדריו מוקדם יותר?
קרן אורה (על אתר) מציע שבעצם אין לבן נח גיל חיוב מוגדר. הוא מציע את המהלך הבא: בן נח מתחייב גם ללא התראה. אם התראה נועדה לוודא שהמותרה מודע לכך שהוא עובר על עבירה, הרי שהמשמעות היא שבן נח מתחייב גם ללא מודעות לכך שהוא עובר על איסור. ישראל קטן פטור ממצוות מכיוון שאין לו מודעות מספקת לקיום מצוות. אך בן נח מתחייב גם ללא מודעות, ולכן הוא מתחייב עוד לפני גיל המצוות (ברם, ביחס לנדרים יש צורך שיבין את מעשיו, אחרת אין תוקף לנדר).
אך הוא מציין שלכאורה מסקנה זו סותרת את דברי הרמב"ם, הפוסק שנכרי קטן פטור. על כן הוא אומר שיש להבחין בין קטן ישראל וקטן נכרי. ביחס לישראל התמעט קטן מגיל י"ג, ואילו ביחס לנכרי התמעט קטן שאינו בר דעת.
הנצי"ב (בפירושו מרומי שדה על אתר) האור שמח (איסורי ביאה פרק ג הלכה ב) והמנחת חינוך (מצווה קצ אות ה) מקבלים את מסקנת דבריו, אך ללא הדיון הראשוני. הם אומרים שביחס לבן נח אין את ההלכה למשה מסיני הדוחה את חיוב המצוות עד לגיל שלוש עשרה. בהעדר הלכה למשה מסיני, נותרנו עם ההגדרה האנושית – אדם נחשב בר דעת כאשר הוא מבין את משמעות מעשיו.
נשים לב שזה מבאר גם את החלק השני של הסוגיה: נדרו של נכרי הקטן מגיל שלוש עשרה חל אם הוא מבין את נדרו; ונדרו של נכרי הגדול מגיל שלוש עשרה אינו חל אם הוא אינו מבין את נדרו. ביחס לנכרי מעניין אותנו דבר אחד בלבד – האם הוא מבין את נדרו.
דברים אלו עושים לנו סדר בסוגיה, אך הבחנה זו עדיין דורשת ביאור: מדוע שתהיה הבחנה שכזאת בין ישראל ובני נח?
בכדי לענות על שאלה זו, לכאורה יש מקום להעלות תמיהה הפוכה:
אנו בעצם אומרים שיתכן שנער הקטן מגיל שלוש עשרה הוא בר דעת דיו בכדי להבין את נדרו, ועל פניו הוא עשוי להיות בר דעת דיו בכדי לקיים את שאר המצוות. באה ההלכה למשה מסיני וקבעה שאף על פי כן, הוא אינו מצווה לקיים את המצוות.
אם מעשית הוא בר דעת, מדוע הוא פטור מן המצוות?
לכאורה יש לבאר את הדברים כך:
הקב"ה בחר בעם ישראל בכדי לקיים את רצונו. בכדי לקיים את רצונו כראוי, עלינו לעמוד במאבק בין יצר הטוב ויצר הרע, ולבחור בטוב. המאבק הזה מקבל משמעות כאשר אדם מגיע לגיל מצוות. קודם לכן אין מאבק משמעותי בין יצר הטוב ויצר הרע.
לעומת זאת, מבואר במספר מקומות שמטרת מצוות בני נח היא לקיים את העולם. מצוות בני נח תובעות מוסר בסיסי המאפשר לנהל חברה תקינה. ביחס אליהם, לא מדובר ברצון אלוקי נשגב, אלא ברצון פשוט – שהעולם יתנהל.
אם הדברים נכוחים, ההבחנה ביחס לגיל מצוות מובנת גם היא:
משמעות עבודת ה' של איש ישראל מקבלת תוקף כאשר הוא נמצא בתוך המאבק היצרי. ביחס אליו הורה לנו משה רבינו מפי הגבורה שמאבק זה מקבל משמעות בגיל שלוש עשרה.
לעומת זאת, תפקידו של בן נח הוא לקיים את החברה. המאבקים הפנימיים שלו אינם נשוא קיום מצוות בני נח. מעת שהוא יכול להבין אותם ולעמוד בהם, עליו לקיים אותם.
ראוי לציין שבנחל יצחק (סימן ז ענף ב) מבקש להרחיב ולומר שגם ישראל קטן חייב במצוות שמקיימות את העולם. הרב אשר וייס חולק על הרחבה זו, מפני שהלכה למשה מסיני שישראל קטן אינו חייב דבר. לפי הדברים הנ"ל יש מקום להבין את משמעות דברי הנחל יצחק: אמנם עבודת ה' שבקיום המצוות מתחילה מגיל שלוש עשרה, אך מעבר לכך על כל אדם המסוגל לכך לעשות כדי יכלתו בכדי לקיים את העולם.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
