ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בשבועות האחרונים למדנו על היסודות של נתינת טעם. הפעם נתחיל לברר את גדרי ההלכה אחרי שטעם איסור התערב בדבר מותר.
בתוך הדיון ב'טעם כעיקר' הבחנו בין 'מין במינו' ו'מין כשאינו מינו'. דבר שהתערב במה שאינו מינו ייתן טעם, ובכדי לבחון אם המאכל המותר נאסר עלינו לבדוק אם האיסור נתן בו טעם. אך כאשר מדובר במין במינו, לא ניתן לזהות את העברת הטעם, מפני שהטעמים זהים. דבר זה מוביל למחלוקת קיצונית: לפי חכמים, מכיוון שאין משמעות לטעם, האיסור בטל ברוב (וחכמים גזרו שהביטול יהיה בששים, כדין ביטול מין בשאינו מינו). לפי רבי יהודה: מין מבטל את שאינו מינו, וגורם לנו לא לחוש את טעמו, לכן הוא בטל. אך במין במינו ההיתר אינו מבטל את טעם האיסור, ולכן האיסור אינו בטל כלל. אפילו מעט איסור יאסור סיר שלם שהוא מינו.
על פי העקרונות שלמדנו בשבועות האחרונים, אם חלב נשפך לתוך תבשיל, יש לשער אם יש פי ששים בתבשיל יחסית לחלב שנשפך.
המשנה בחולין (קח ע"א) עוסקת בטיפת חלב הנופלת לתוך תבשיל. אם הטיפה תיפול על חתיכת בשר הנפרדת מהתבשיל, ותתן בה טעם – החתיכה תאסר. אם לאחר מכן יערבב את התבשיל, נשער את היחס בין החתיכה כולה ובין התבשיל. במידה ובתבשיל יש פי ששים מאשר נפח החתיכה – התבשיל מותר, ואם אין פי ששים בתבשיל יחסית לחתיכה כולה, התבשיל כולו ייאסר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
90 - חמדת הכשרות: סמיכה על נכרי
91 - חמדת הכשרות: האם אפשר לסחוט את האיסור מתוך המאכל בו הוא נבלע?
92 - חמדת הכשרות: האם חתיכה שבלעה איסור הופכת לאסורה כשלעצמה?
טען עוד
עיקרון זה מתברר יותר בדברי רב (המופיעים בדף ק ע"א). דג שאינו כשר נופל לתוך תבשיל של בשר. הדג נותן טעם בחתיכת בשר אחת. החתיכה הזאת נאסרת. כעת מוציאים את הדג האסור, אך חתיכת הבשר מתערבבת בתבשיל. כיצד משערים את האיסור בשאר התבשיל?
לכאורה היינו אומרים כך: אחרי הוצאת הדג, נשער כמה מטעם הדג נמצא בבשר, ואת הטעם הזה יש לבטל ביחס לשאר התבשיל.
אך רב מחדש חידוש גדול: לפי רבי יהודה, כל הבשר בתבשיל ייאסר. מדוע? מפני שהבשר עצמו נחשב איסור. כלשונו "החתיכה עצמה נעשית נבלה". איננו מתייחסים לבשר כ"בשר שבלע דג אסור", אלא כאיסור עצמאי. מעתה, הטעם של הבשר נחשב כאיסור עצמאי, אותו יש לבטל. לפני רבי יהודה אין לו ביטול, מפני שהוא מין במינו. כאמור, לולא דברי רב, רבי יהודה היה מודה שיש לבטל את הטעם של הדג, שאינו אותו המין כמו יתר הבשר.
במקרה הראשון שהבאנו מהמשנה פגשנו רעיון דומה: אחרי שהחלב אסר את הבשר, שאר התבשיל צריך לבטל את הבשר, ולא רק את החלב שנכנס לבשר.
איזה דין יותר מפתיע אותנו? ניתן לומר שתי סברות הפוכות:
מצד אחד: הבשר אינו אסור, והחלב אינו אסור. רק השילוב שלהם אסור. בחתיכת הבשר יש חלב. ערבוב החתיכה בתבשיל 'יסחט' את החלב לתוך שאר התבשיל. מעתה אין סיבה להתייחס לבשר הראשון כאסור יותר משאר החתיכות. אך כאשר איסור נבלע בהיתר, הבעיה אינה השילוב, אלא עצם זה שהטעם האסור נכנס בו. אחרי שנבלע בו היתר, לא ברור שניתן לשוב ולהתיר את החתיכה שנאסרה.
מצד שני: כאמור, הבשר אינו אסור, והחלב אינו אסור. כאשר הם נפגשים, שניהם נאסרים. לאחר מכן, חתיכת הבשר נופלת לתבשיל. נניח שהחלב נפלט. אך החלב אינו אסור יותר מהבשר: הרי החלב אינו מרכיב אסור יותר מהבשר. מפגשם יצר איסור, אך לא ניתן לומר שהאחד אסר את השני. הם אסרו זה את זה. על כן אין הצדקה לומר שהחלב הוא המרכיב האסור. אך כאשר דג שאינו כשר נותן טעם בחתיכת בשר, ברור מה המרכיב הכשר ומהו המרכיב שאינו כשר. במידה וניתן להפליט את טעם הדג, לכאורה יש יותר הצדקה לומר שהבשר חזר להיות כשר.
דינו של רב מצוטט שנית בדף קח. שם הגמרא שואלת: מה רב סובר? אם הוא סובר "אפשר לסוחטו מותר", מדוע החתיכה נעשית נבלה? כנראה שהוא סובר "אפשר לסוחטו אסור".
רש"י מבאר שהגמרא שואלת מהו הדין אם נצליח לסחוט את האיסור מההיתר. האם "אפשר לסוחטו מותר", כלומר, בהנחה שהאיסור נסחט, האם החתיכה תחזור ותהיה מותרת?
כלומר, אין כאן שתי שאלות נפרדות. הסיבה לכך שגם אם החתיכה תיסחט היא תישאר אסורה היא שהחתיכה עצמה מוגדרת כנבילה בפני עצמה. אנו אוסרים גם אם סוחטים את האיסור מפני שהחתיכה בעצמותה נחשבת כנבלה. גם הרא"ה (בספרו בדק הבית על הרשב"א) מבאר כך.
אך הרשב"א והר"ן מסרבים לקבל את הטענה הזאת. הם אומרים שלפי רש"י והרא"ה הניסוח של הגמרא יוצא משונה: אם יש איסור למרות שסוחטים אזי ניתן לומר שהחתיכה אסורה? מה הטעם לחזור על אותו הדבר פעמיים?
לכן הר"ן מבאר כך: השאלה אינה אודות המצב התיאורטי בו מצליחים לסחוט את החתיכה. השאלה היא אם ניתן להניח שהחתיכה נסחטה מן האיסור. כלומר "אפשר לסחטו", ועל כן "מותר", או "אפשר" לנסות "לסחטו", ועל כן "אסור".
נחדד יותר: נניח שהחלב נבלע בבשר בשעה שהבשר חם. נוצר קשר כימי המחבר את החלב לבשר. האם בישול של אותה החתיכה יפרק את הקשר הכימי הזה? עתה החתיכה מתערבת בתבשיל שלם. האם ניתן להניח שאותו קשר מקורי נפרם, וממילא ניתן לדון על היחס בין החלב המקורי והתבשיל?
אומר הר"ן: אם אנו חוששים לכך, זה יצדיק להתייחס לחתיכה כחתיכה חסרת תקנה, ועל כן נאמר ש"החתיכה עצמה נעשית נבלה". הסיבה שמתייחסים לחתיכה כנבלה הוא מפני שממנו האיסור לעולם לא ייפרד. אך אם אפשר להניח שבישול נוסף של החתיכה תפליט את האיסור, אין הצדקה להתייחס לחתיכה כולה כדבר אסור.
מכאן הר"ן ממשיך וקובע: עיקר הדיון על חענ"נ מתחיל בבשר וחלב. אך גם אחרי שנקבע שביחס לבשר וחלב החתיכה המקורית שנאסרה לעולם לא תשוב להיתר, עדיין אפשר להתלבט מדוע: האם זה מפני שגם הבשר וגם החלב נחשבים אסורים, כל אחד בפני עצמו, או שזה מפני שפשוט לא ניתן להניח שהחלב אי פעם יוצא מהחתיכה?
הצעד הבא, אומר הר"ן, הוא לחשוב אם להכליל את העיקרון הזה לשאר האיסורים. כלומר: ביחס לבשר וחלב, החתיכה אינה שבה להיתרה. אם עקרונית ניתן לסחוט את החלב מהבשר, אך אין זה מועיל לנו, מפני ששני המרכיבים (הבשר והחלב) אסורים במידה שווה, טעם זה אינו שייך ביחס לאיסורים אחרים, ולכן ביחס אליהם לא נאמר חענ"נ. אך אם הסיבה היא ש"אפשר לסחטו אסור", כלומר, אין אפשרות להניח שאכן כל החלב נפלט מהבשר, הטעם הזה נכון גם ביחס לאיסורים אחרים. לא ניתן להניח שטעם הדג שאינו כשר יצא מהבשר, ולכן נתייחס לבשר כולו כדבר אסור.
כאמור, אנו צוללים לסוגיה מעט סבוכה. לכן נעמוד בזה לעת עתה. בעזרת ה' בפעם הבאה נחזור ונחדד את המחלוקת שלמדנו עד כאן, ונשלים את השיטות האחרות, בתקווה שהדברים יהיו נהירים וברורים.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
