ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיות הקודמות עסקנו בעיקר ביסודות של הרחקת הנזיקין, כעת נפנה לברר מה הדין ביחס לתשלומים באם היה נזק למרות ההרחקה, או בשל הסיבה שלא הרחיק.
מקור הדיון
אומרת המשנה (כ, ב):
לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית - אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. היה מעמידו בעלייה, צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה - טפח; ואם הזיק - משלם מה שהזיק. ר' שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורין האלו, אלא שאם הזיק - פטור מלשלם.
השאלה העולה כאן היא על שיטת חכמים – מהי סברתם? שכן, על פניו שיטתו של ר"ש מובנת יותר, אנו עוסקים באדם שנהג לפי היתר חכמים, וא"כ מדוע שיצטרך לשלם? לכאורה הוא כעין אנוס, דמאי הוי ליה למעבד, הרי עשה את המוטל עליו?
רבי שמעון קאי בשיטה
בכדי לרדת לשרשי הדברים נתחיל בביאור הכרעת הראשונים בסוגיא, וכך כתב הרי"ף בסוגייתנו בקיצור נמרץ (י, א):
וליתא לדרבי שמעון דהא אוקמה אביי בשיטה בפרק הבית והעלייה:
שם (ב"מ קיח, ב) המשנה דנה באדם העושה ברה"ר עניינים פרטיים כגון בניה וזיבול, והזיק. ת"ק סובר שצריך לשלם את הנזק. ובגמ' שם מבררים כשיטת מי המשנה מדברת וכמי לא, ובמהלך הדברים אומרת כך:
אמר אביי: רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון כולהו סבירא להו: כל מקום שנתנו לו חכמים רשות והזיק - פטור.
והיינו שכל חכמים אלו קאי ב'שיטה' אחת ובמצב זה הדין הוא שאין הלכה כמותם. ומכאן לומד הרי"ף לסוגיין שאין הלכה כר"ש אלא כחכמים ואף אם הרחיק כנדרש – עליו לשלם. וצ"ע מדוע.
ועוד, הרא"ש (ב, ה) מביא את הרי"ף אך מקשה עליו מדוע הוצרך לטעם זה של אביי והרי הלכתא כרבים?! ואמנם בפלפולא חריפתא (י) מתרץ את הרי"ף – אך בשביל להבין את תירוצו נלמד סוגיא נוספת.
הלכה כר"ש באש
גמרא נוספת העוסקת בשאלת התשלום על אף שמירה ראויה מופיעה בב"ק (סא, ב):
המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה? וכו' ר"ש אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה - הכל לפי הדליקה. ולית ליה לר"ש שיעורא בדליקה? והתנן: לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית - אלא אם כן יש על גבו גובה ד' אמות, היה מעמידו בעלייה - עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה - טפח, ואם הזיק - משלם מה שהזיק; ר' שמעון אומר: לא נאמרו שיעורין הללו, אלא שאם הזיק פטור מלשלם! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכל לפי גובה הדליקה. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' שמעון. וכן אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כר"ש.
הנפסק בגמ' זו הוא שהכל תלוי בגובה הדליקה ואם היתה ברמה שלא אמורה להוות נזק, אזי אין לחייב. וזה כשיטת ר"ש במשנתנו בב"ב, שאם הרחיק כשיעור – פטור! ולכאורה זו סתירה לגמ' בב"מ?! עונה על כך הרי"ף:
ואי קשיא לך מ"ש התם גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא הכא דפטור? לא תיקשי לך, הכא דלפי צורך שעה מדליק וקא מרחיק כשיעורא וקא עברה הדליקה יתירא משיעורא וקא מזקה - אנוס הוא, דמאי הוה ליה למעבד?! הלכך מכה בידי שמים היא, ולפיכך פטור דלא יכול לאהדורה. והתם גבי תנור, כיון דתדיר הוא מדליק, איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו נסליק היזקא, וכיון דלא עביד הכי פושע הוא, ולפיכך חייב. תדע - דהא רבנן פליגי עליה דר' שמעון בתנור דקא יהיב שיעור לפטור והכא אינהו גופייהו קא יהבי שיעורא לפטור:
כלומר במקרה בב"ק מדובר שהיווצרות הנזק נחשבת כאונס, שלא היה לו להעלות על דעתו שבדיוק בפעם היחידה בה מדליק את האש היא תביא לידי נזק. משא"כ במקרה של אש תמידית, עליו להיות זהיר יותר, אפילו שנוקט אמצעי בטחון. ואם לא נהג כן הרי הוא פושע.
לפי זה, טוען פלפולא חריפתא, מובן מדוע הרי"ף נזקק לנמק את פסיקתו שהעמידו את ר"ש כ'שיטה'. שהרי מצד יחיד ורבים, עדיין ניתן היה לפסוק כר"ש כשם שנפסק כמותו בב"ק.
ריבוי שימוש כמחייב זהירות
נחזור לעיין בדברי הרי"ף. ההבדל בין ב"ב לב"ק הוא בתדירות השימוש וממילא ברמת האחריות. אך הדבר צריך תוספת ביאור, שכן אם נקט האדם את האמצעים הנדרשים ע"מ למנוע נזק, מדוע זה שמשתמש בתדירות יהפוך אותו לפושע?
ונראה בביאור דברי הרי"ף - סטטיסטית יש יותר סיכוי לנזק מאש תמידית מאשר אש בודדה ועל כן הזהירות וממילא האחריות הנתבעת מן האדם גדולים יותר. וכך נראה מדברי הריטב"א שכתב (כ, ב ד"ה ר"ש):
כי עם תדירות השימוש אפשר הוא שיזיק אם לא יתן דעתו.
קצה"ח (קנה, ס"ק א) מבאר באופן מעט אחר את ההבדל בין ב"ק לב"ב:
ולולי דברי הרי"ף נראה לענ"ד דהכא שיעורא דתנור אינו אלא שלא יפחות משיעורא, דבפחות משיעורא הוי היזק ודאי ואינו רשאי להזיק על מנת לשלם, ולכן צריך להרחיק שלא יזיק בידים על מנת לשלם, אבל גם בהרחקת השיעור שהוא ד' אמות אכתי אינו מן הנמנע שלא ילך האש ומש"ה צריך לשלם מה שהזיק, אבל בהאי דפרק הכונס דאמרו הרחיק כראוי, והיינו לפי שיעור הדליקה, והתם מיירי בהרחיק כראוי באופן שהוא מהנמנע שילך האש לגדיש חבירו, ומש"ה הו"ל אונס גמור ומכה בידי שמים ופטור מלשלם:
כלומר, החילוק אינו מצד ריבוי או מיעוט השימוש באש, אלא השיעור אותו נתנו חכמים להתיר תנור בבית הוא רק כזה שמרחיק נזק ודאי, אך אפשרות של נזק עדיין קיימת בו. ואילו האש המדוברת בב"ק היא בהרחקה האמורה למנוע כל נזק אפשרי ועל כן הוא יוגדר אנוס במקרה והאש בכל זאת תזיק.
היתר הדלקת האש בבית
אך עדיין יש לשאול, מדוע בכלל הותר להדליק אש בבית אם הוא דבר שיכול להביא לידי נזק? לכאורה היה צריך לדרוש הרחקה כעין ב"ק, שאם חלילה יהיה נזק אזי הוא יהיה ברמת אונס.
על כך כתב נתה"מ (חו"מ קנה, ביאורים ס"ק א):
ולבאר כונתו [של הרי"ף] לפענ"ד נראה, דשם נתנו רבנן שיעור שירחיק, שלא יהיה יכול להזיק אפילו אם לא ישמרנו כלל, דמחמת שהוא רק צורך שעה הרחיבו חז"ל בשיעורא, משו"ה אם הזיק ע"י רוח שאינה מצויה, הוי אונס ופטור, כיון דלא חייבוהו חז"ל בשמירה משום אונס דלא שכיח. אבל הכא לא רצו חכמים ליתן שיעור הרחקה כל כך, כיון דתדיר הוא, ואילו היו מרחיבין השיעור לא היה אפשר לדור בבית כלל, ונתנו שיעור מה שאפשר שלא יזיק ע"י שמירה, וכיון שהוא בביתו ואפשר לו שישמרנו בהרחקה כזו, שוב אינו צריך להרחיק יותר, משו"ה אם לא שמר והזיק, חייב.
היינו, מבט של נזקי שכנים אינו כמו על נזקים רגילים, וכפי שביארנו בשיעור הראשון על הפרק. אם היו מחייבים הגבלות רחבות בשביל הכנסת תנור, היה זה פוגם ביכולת האדם לחיות בביתו, וזה עצמו מהווה נזק. ועל כן נתנו טווח בטחון בו לא יזיק בוודאות אך מאידך תחול עליו חובת שמירה.
ומקשה הברכת אברהם על כך שמלשון הרי"ף לא משמע שיש הבדל בשיעורי ההרחקה בין המקורות הנ"ל, אלא יתכן ושיעור ההיזק והסיכוי להתרחשותו הנזק מקביל, אלא ההבדל הוא בתדירות השימוש. אך לפי איך שנסחנו לא קשה. שכן נתה"מ רק מבאר שתדירות השימוש היא גופא ראיה לכך שהדבר הוא צורך בסיסי, ולכן יש הכרח לאפשר שימוש בתנור.
ועוד מעיר הברכת אברהם, שלפי דברים אלו, המבט על השימוש בתנור הינו כולל ואילו המדורה הוא כל עם בפני עצמה, אך במה יצטרפו ההדלקות זו לזו? ואולי אפשר לומר שתנור שבמהות הינו שימוש תדירי אזי מסתכלים על כל ההדלקות יחד, בשונה מסתם דליקה שאינה עניין קבוע במהות. ואה"נ, אם סוג ההדלקה של ב"ק תהיה תדירה אף אותה נדון כמו את התנור.
סברת חכמים ור"ש
מכל הנ"ל עולה שסברת חכמים שאמרו שיש צורך לשלם על אף שהרחיק כשיעור היא כך – השימוש בתנור אינו פשוט ביסודו, כיון שיש בו סיכוי לא מבוטל לנזק. אלא הוא 'היתר' שנועד לאפשר חיים נוחים יותר ועל כן התנו את השימוש בו רק עם שמירה צמודה.
ואילו לפי ר"ש ברגע שמתירים את השימוש על כרחך יש להתבונן על האדם כאינו פושע כלל, דלא מסתבר ששיעור חכמים הוא יחד עם שמירה צמודה כ"כ. שאם כן, יש בזה צמצום השימוש של האדם בביתו, אלא ע"כ הוא היתר לכת' ואם הזיק מוגדר כאנוס.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
