ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לכאורה יש שתי סיבות להתייחס לשלג כמוקצה:
א. השלג מגיע לארץ מן השמיים, אם הוא מגיע בשבת יתכן ואינו נחשב מוכן לשימושנו לפני השבת.
ב. השלג נוצר בשבת ולאחר מכן יורד אלינו. האם יש כאן איסור נולד?
במסכת עירובין (מו ע"א) דנים על שאלת השימוש בגשם שירד ביום טוב (והוא הדין לשבת). מה שמטריד את הגמרא הוא שהמים יצאו מחוץ לתחום שלהם, ולכאורה יש לגשם דין של מים שהגיעו לתוך התחום ביום טוב.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
44 - חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים
45 - חמדת השבת: שלג כמוקצה בשבת
46 - חמדת השבת: שילוב שמחת הפורים וקדושת השבת
טען עוד
אך עדיין יש בעיה – מדוע לא מגדירים את המים בעננים כמקום שביתת המים? הגמרא מציעה שתי אפשרויות: 1. כל דבר שהוא באוויר (למעלה מעשרה טפחים) נחשב מנותק ואין לו דין של "שביתה" (ולכן אין לראות בהם יציאה 'ממקומם', מכיוון שלא קבעו לעצמם מקום לפני יום טוב). 2. המים בלועים בענן, הם אינם ניכרים בפני עצמם, ולכן אי אפשר להגדיר אותם כ"שובתים" במקום מסוים.
אבל האפשרות השנייה יוצרת בעיה גדולה יותר: אם נאמר שההלכה אינה מזהה את המים שבעננים, המשמעות תהיה שהמים הללו נוצרו בשבת (שהרי ההלכה לא זיהתה את קיומן קודם לכן!).
לכן הגמרא אומרת אחרת: לעננים ולמים שכאלה אין 'מקום שביתה', מכיוון שהם נעים כל הזמן. הגמרא ממשיכה ואומרת שאם כך הדבר נכון גם ביחס למים שבאוקיינוס, גם ביחס למי נהר ומעיין. יש כאן נקודה יסודית: הגדרת המקום של כל אדם וכל חפץ לפני שבת תלויה בכך שבשלב מסוים האדם או החפץ מגיעים למנוחה. המים שנמצאים בים, בנהר, במעיין, בעננים – אלו מים שנעים ונדים ואינם נמצאים במקום מסוים. התנועה המתמידה הזאת אינה מאפשרת לראות בהם מים שנחים במקום מסוים שהוצאתם ממקומם תהיה משמעותית מבחינה הלכתית.
מן הגמרא למדנו שלושה יסודות משמעותיים:
א. מי גשם אינם נחשבים חדשים במקומם, מכיוון שאין להם 'מקום'. אם כך, אין להם דין של מים שיצאו ממקום שביתתם.
ב. העיבוי של המים לעננים, וכן חזרתם למצב נוזלי עת הם יורדים על הארץ, אינם נחשבים הולדה של עצם חדש בשבת, ואין לאסור אותם משום נולד.
לכאורה מתוך הבירור הזה של הגמרא יש לנו הכרעה לשתי השאלות:
1. אם למי הגשמים אין 'מקום' לעניין הגדרת שביתה בשבת ויום טוב, הוא הדין לשלג. אם כך, השלג אינו נאסר מחמת שיצא ממקומו בשבת.
2. אם שינוי מצב הצבירה של מים לעננים וחזרה למים אינו מגדיר את המים כנולדים בשבת, הוא הדין לשלג: שינוי מצב צבירתו ממים לשלג, וכן אם יימס משלג למים, אינו אוסר אותו בשבת.
ברם, כבר עסקנו בעבר בשאלת השימוש בקרח בשבת. שם השאלה הייתה הפוכה: היינו בחומו של קיץ, ונשאלה השאלה אם וכיצד מותר להשתמש בקרח בשבת. מכיוון שכבר ביארנו שם את הדברים, נשוב על עיקריהם בלבד ונבאר את היחס בין הסוגיה שם וסוגיה דנן.
כאמור, הגמרא במסכת שבת (דף נא ע"ב) מביאה ברייתא האוסרת לרסק את הקרח בשבת, אך מתירה לשים את הקרח בכוס.
חלקו ראשונים מדוע אסור לרסק את הקרח:
- רש"י מבאר שיצירת צורת הצבירה החדשה היא מלאכה, הוא עושה פעולה הדומה לבריאה, וזה אסור. כך גם משמע מספר התרומה. ההיתר להכניס את הקרח לכוס מים נובע מכך שהמים שנוצרו אינם ניכרים, ואם כך 'בריאתם' אינה ניכרת.
- הרמב"ם (הלכות שבת כא יד) פוסק את איסור ריסוק הקרח באמצע איסור סחיטת פירות. הר"ן (על הרי"ף דף כג ע"ב) מסיק שלפי הרמב"ם האיסור הוא משום שיש בכך דמיון לסחיטה, האסורה בשבת משום מלאכת דש. היתר ההכנסה לכוס נובע מכך שאין בכך סחיטה פעילה של הקרח.
לפי הרמב"ם והר"ן, הסוגיה שם עוסקת בריסוק פעיל של קרח. במקרה דנן השלג קופא מעצמו על ידי הקור שהקב"ה מביא לעולם. לפי רש"י מדובר על האיסור להוליד, ליצור את מצב הצבירה החדש בשבת (שם ביארנו מדוע יש בכך איסור דרבנן בלבד).
לאור זאת, בשמירת שבת כהלכתה (פרק טז סעיף מד) פוסק שהשלג אינו מוקצה. ובשו"ת הר צבי (טל הרים סותר סימן א) מספר הרב צבי פסח פרנק שבשבת בראש חודש אדר תשי"ז ירד שלג גדול, והורה שהשלג אינו מוקצה.
(ראוי לציין שבשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב חושש שלשלג יש דין של מוקצה. המגיה שם מציין שלכאורה מחלק בין גשם, שניתן לזהות גם בתור אדים, בשונה משלג, שהוא מוצק ואינו ניכר בתוך אדי העננים).
לסיום חשוב להציל מפני שגגה שעלולה לצאת מתוך דברינו: אמנם השלג אינו מוקצה, אך אסור לבנות בובות שלג או להדק כדורי שלג בשבת (שמא נרחיב את הדיבור על כך בהזדמנות אחרת). במקום צורך גדול אפשר לזרוק את השלג על אנשים ללא הידוק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
