ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
הוא עומד לטוס מטוקיו לניו יורק בחמישי בערב (אחרי צאת הכוכבים, תחילת יום ששי למעשה). הוא יחצה את קו התאריך, וינחת בניו יורק בזמן שלפי השעון הוא שעה לפני ההמראה, של אותו היום (לצורך העניין: אם ההמראה היא בשעה 19:30 בערב של ליל חמישי, הוא ינחת בסביבות השעה 18:30 של אותו הערב). בחוויה עבר יום שלם, והוא גם רואה את השמש מאירה בחלק משעות הטיסה. שאלתו היא: הוא התפלל שחרית מנחה וערבית של יום חמישי. במטוס הוא חווה זריחה וכעבור שעות ספורות (מכיוון שהוא טס מזרחה, לכיוון השמש) גם שקיעה. אך לכאורה הזריחה והשקיעה הללו הן של יום חמישי. אך את שחרית ומנחה של יום חמישי הוא כבר התפלל. האם עליו להניח תפילין ולהתפלל שחרית במטוס כאשר הוא חווה זריחה, ובנוסף להתפלל מנחה שנית לפני חשיכה. עוד הוא שואל: הוא מתכוון להתפלל ערבית לפני העלייה למטוס. האם עליו להתפלל ערבית שוב בניו יורק?
לפני שנענה על גוף השאלה, נעיר הערה מתודולוגית על עיסוק בשאלות מעין אלה:
כשאלות הלכתיות רבות, יש כאן מפגש של שני נושאים:
א. הגדרת קו התאריך ומשמעותו.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
75 - חמדת הברכות: חזרה ותוספת מילים בתפילות השונות
76 - חמדת התפילה: השפעת קו התאריך על חובת התפילה
77 - חמדת התפילה: ויפגע במקום
טען עוד
פעמים רבות הפתרון לשאלה מונח בהגדרת קו התאריך בצורה נכונה. פעמים אחרות הפתרון הנכון נובע מהגדרת חובת התפילה.
שאלה דומה יכולה לעלות ביחס לשבת: אדם טס מיד אחרי שבת מטוקיו לקליפורניה. בשלב מסוים הוא יחצה את קו התאריך, ולכאורה קדושת השבת תשוב. בדומה לכך, אדם יכול לפספס את השבת כולה על ידי טיסה ביום ששי מניו יורק לטוקיו.
גם כאן יהיה עלינו לדון: האם הדיון הוא דיון בקדושת השבת, או שהוא דיון בהגדרת קו התאריך?
הרב כשר, מחבר "תורה שלמה", פותר את הסוגיה בעזרת הסוגיה במסכת פסחים, האומרת שכאשר אדם יוצא ממקומו למקום אחר עליו להמשיך לנהוג לפי המקום ממנו הוא יצא, ולחומרה לפי המקום אליו הגיע. לכן אדם שיטוס מטוקיו לקליפורניה במוצאי שבת, וינחת בשעה שהיא שבת בקליפורניה, עד שיגיע למקום יישוב לא יצטרך לשמור על קדושת השבת. יתרה מכך: לו יצויר שיטוס תיכף לפני שבת מקליפורניה, וינחת בטוקיו ביום ראשון – יהיה עליו להשלים 25 שעות קדושת שבת שיש עליו, כפי שהדין בקליפורניה.
אמנם לא מצאתי שהתייחס לדיני התפילות (אך יתכן והחיסרון אינו אלא בי), אך לכאורה לפי אותו הגיון יהיה אותו הדין גם ביחס לתפילות: אם אנו דנים אותו כמי שחייב כאנשי המקום ממנו יצא, הרי שאם התפלל שחרית ומנחה של יום חמישי, תפילות אלו לא יחולו עליו, מפני שמבחינת אנשי טוקיו הוא כבר התפלל את התפילות הללו.
הרב בן ציון אבא שאול חולק עליו, אך מחלק את ההתייחסות לשניים:
לעניין קדושת השבת, השבת חלה לפי המקום בו אדם נמצא. אם כרגע יש קדושת שבת בקליפורניה, אדם חייב להתייחס אליה. ואם כרגע אין קדושת שבת בטוקיו, זה שהאדם שלפנינו יצא מקליפורניה לא רלוונטי – בפועל כרגע באשר הוא שם אין שבת, כך שאין טעם להתייחס לקדושת השבת.
אם כך, אם אדם יטוס מניו יורק בששי בצהריים וינחת ביפן בזמן שביפן מוצאי שבת, הוא פספס את השבת.
מצד שני, הוא כותב שאין לעשות כך, מכיוון שבכך הוא מבטל את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" של אותו השבוע.
ביחס לתפילות האור לציון הולך לכיוון אחר: הוא אומר שבכל יום מימות החול הקב"ה צריך לקבל ממנו שלוש תפילות. בכל תאריך ותאריך יש שלוש תפילות מיוחדות לתאריך הזה. והתאריך נמדד לפי המקום בו אדם נמצא (בדומה לעיקרון שאמר לגבי השבת). ממילא אם אדם התפלל מנחה של י"ג בחשוון, הרי שאין לו לחזור על מנחה של י"ג בחשוון, גם אם מאז ראה במטוס זריחה נוספת. למעשה הוא אומר שנכון יותר לחשוש ולהתפלל מנחה שנית, אך יתפלל בתורת נדבה. ממילא גם תפילת שחרית: יניח תפילין ויקרא קריאת שמע ללא ברכות, ויתפלל את תפילת העמידה בתורת נדבה, שהרי את התפילות של היום הזה הוא כבר התפלל.
מי שנחשב "מרא דאתרא" לעניינים אלה הוא הרב בצלאל שטרן, מחבר שו"ת 'בצל החכמה', שהיה הרב הפוסק המשמעותי הראשון באוסטרליה.
הוא נשאל כך: לאדם הנמצא במלבורן יש יארצייט בה' באלול. הוא מקפיד לצום ולהיות שליח ציבור בכל התפילות. בתום היום הוא עולה על טיסה לקליפורניה. הוא נוחת .... בה' באלול. לכאורה שוב הגיע היארצייט! הוא שואל אם עליו להיות שליח ציבור בתפילות היום, ולנהוג בו כדין היארצייט.
הרב שטרן מתחיל משאלה קודמת: האם חובת התפילות חלה עליו כלל, הרי את תפילות ה' באלול הוא כבר התפלל!
כאמור, האור לציון באמת פוסק שאין להתפלל שנית את תפילות ה' באלול (ושמא לחומרה נכון להתפלל אותן בתורת נדבה). אך כאן הרב שטרן חולק על האור לציון. הוא אומר שתפילות ימי החול אינן מבוססות על יום מסוים, אלא על זמני היום. אחרי שאדם חווה זריחה, עליו להתפלל שחרית. בחצות היום ולפני השקיעה, מוטל עליו להידמות ליצחק אבינו, לשוח בשדה ולהתפלל תפילת מנחה. לכן ברור לו שהתפילות אינן קשורות לתאריך, אלא לשעת היום, ועל כן מוטל עליו להתפלל שנית.
יש לציין שעל פניו, אם אדם יטוס בראש חודש, הרב שטרן יחייב אותו להתפלל שחרית שנית (מכיוון ששחרית אינה מחוברת בטבורה לראש חודש בדווקא), אך לא לומר הלל. שהרי את ההלל של ראש חודש כסלן תשפ"ו הוא כבר הילל.
אך הוא מבאר שדין היארצייט שונה בתכלית מדין התפילות. בוודאי שהיארצייט מחובר לתאריך הפטירה. איתא בספרים שביום היארצייט הנשמה עוברת דין מחודש, וכן מידת הדין מתוחה על האבלים. לכן בתאריך ה' באלול עליו לנהוג את מנהגי היארצייט, לפי מקומו ושעתו.
(נתוודעתי פעם למעשה משונה ביותר בהקשר זה. יהודי נפטר בשיבה טובה בארץ הקודש בכניסת ליל ג' סיוון. מיד הודיעו לבנו, שגר בארה"ב. הבן שמע בתאריך ב' בסיוון. רבו של אותו אדם אמר לו שבכל השנים יתייחס ליארצייט בב' סיוון, מפני שזה התאריך בו שמע על הפטירה. לכאורה פסיקה זו היא כשגגה שיצאה מלפני השליט. היארצייט אינו קשור לתאריך בו אדם שמע מהפטירה, אלא קשור לנשמת הנפטר. אם הנפטר נפטר בג' בסיוון, זהו היום המשפיע על היארצייט שלו).
בצל החכמה אומר שהדברים יהיו נכונים גם להיפך: אדם יטוס מקליפורניה לאוסטרליה, ובכך יפספס מספר תפילות (שהרי יחצה את קו התאריך באופן בו הוא מפספס יום). כאמור, לפי האור לציון לכאורה יש מקום לתפילת נדבה, שהרי את התפילות של תאריך פלוני הוא פספס. אך הרב שטרן חולק ואומר שהניסוח הזה אינו נכון: כאשר הוא חווה שקיעה, הוא מתחייב בתפילת שחרית. אם הוא טס בכיוון השמש, ולפתע נמצא ביום הבא, הוא לא היה בזמן של שקיעה או שקיעה נוספים, ולכן הוא אינו מתחייב בתפילות נוספות.
נראה ששורש המחלוקת היא כיצד לתפוס את חובת שלוש התפילות ביום:
לפי האור לציון שלושת התפילות מחוברות לתאריכים מסוימים, אותם יש למלא בתפילות הללו.
לפי הרב שטרן התפילה קשורה לאדם, המצווה להגיב לזריחה בתפילת שחרית ולשקיעה בתפילת ערבית
בספר "תאריך ישראל", המקיף את כל ענייני קו התאריך, אומר שמקובל לפסוק בעניין זה כדברי הרב שטרן, ולא כדברי האור לציון.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
