ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לכאורה יש שתי סיבות להתייחס לשלג כמוקצה:
א. השלג מגיע לארץ מן השמיים, אם הוא מגיע בשבת יתכן ואינו נחשב מוכן לשימושנו לפני השבת.
ב. השלג נוצר בשבת ולאחר מכן יורד אלינו. האם יש כאן איסור נולד?
במסכת עירובין (מו ע"א) דנים על שאלת השימוש בגשם שירד ביום טוב (והוא הדין לשבת). מה שמטריד את הגמרא הוא שהמים יצאו מחוץ לתחום שלהם, ולכאורה יש לגשם דין של מים שהגיעו לתוך התחום ביום טוב.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
44 - חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים
45 - חמדת השבת: שלג כמוקצה בשבת
46 - חמדת השבת: שילוב שמחת הפורים וקדושת השבת
טען עוד
אך עדיין יש בעיה – מדוע לא מגדירים את המים בעננים כמקום שביתת המים? הגמרא מציעה שתי אפשרויות: 1. כל דבר שהוא באוויר (למעלה מעשרה טפחים) נחשב מנותק ואין לו דין של "שביתה" (ולכן אין לראות בהם יציאה 'ממקומם', מכיוון שלא קבעו לעצמם מקום לפני יום טוב). 2. המים בלועים בענן, הם אינם ניכרים בפני עצמם, ולכן אי אפשר להגדיר אותם כ"שובתים" במקום מסוים.
אבל האפשרות השנייה יוצרת בעיה גדולה יותר: אם נאמר שההלכה אינה מזהה את המים שבעננים, המשמעות תהיה שהמים הללו נוצרו בשבת (שהרי ההלכה לא זיהתה את קיומן קודם לכן!).
לכן הגמרא אומרת אחרת: לעננים ולמים שכאלה אין 'מקום שביתה', מכיוון שהם נעים כל הזמן. הגמרא ממשיכה ואומרת שאם כך הדבר נכון גם ביחס למים שבאוקיינוס, גם ביחס למי נהר ומעיין. יש כאן נקודה יסודית: הגדרת המקום של כל אדם וכל חפץ לפני שבת תלויה בכך שבשלב מסוים האדם או החפץ מגיעים למנוחה. המים שנמצאים בים, בנהר, במעיין, בעננים – אלו מים שנעים ונדים ואינם נמצאים במקום מסוים. התנועה המתמידה הזאת אינה מאפשרת לראות בהם מים שנחים במקום מסוים שהוצאתם ממקומם תהיה משמעותית מבחינה הלכתית.
מן הגמרא למדנו שלושה יסודות משמעותיים:
א. מי גשם אינם נחשבים חדשים במקומם, מכיוון שאין להם 'מקום'. אם כך, אין להם דין של מים שיצאו ממקום שביתתם.
ב. העיבוי של המים לעננים, וכן חזרתם למצב נוזלי עת הם יורדים על הארץ, אינם נחשבים הולדה של עצם חדש בשבת, ואין לאסור אותם משום נולד.
לכאורה מתוך הבירור הזה של הגמרא יש לנו הכרעה לשתי השאלות:
1. אם למי הגשמים אין 'מקום' לעניין הגדרת שביתה בשבת ויום טוב, הוא הדין לשלג. אם כך, השלג אינו נאסר מחמת שיצא ממקומו בשבת.
2. אם שינוי מצב הצבירה של מים לעננים וחזרה למים אינו מגדיר את המים כנולדים בשבת, הוא הדין לשלג: שינוי מצב צבירתו ממים לשלג, וכן אם יימס משלג למים, אינו אוסר אותו בשבת.
ברם, כבר עסקנו בעבר בשאלת השימוש בקרח בשבת. שם השאלה הייתה הפוכה: היינו בחומו של קיץ, ונשאלה השאלה אם וכיצד מותר להשתמש בקרח בשבת. מכיוון שכבר ביארנו שם את הדברים, נשוב על עיקריהם בלבד ונבאר את היחס בין הסוגיה שם וסוגיה דנן.
כאמור, הגמרא במסכת שבת (דף נא ע"ב) מביאה ברייתא האוסרת לרסק את הקרח בשבת, אך מתירה לשים את הקרח בכוס.
חלקו ראשונים מדוע אסור לרסק את הקרח:
- רש"י מבאר שיצירת צורת הצבירה החדשה היא מלאכה, הוא עושה פעולה הדומה לבריאה, וזה אסור. כך גם משמע מספר התרומה. ההיתר להכניס את הקרח לכוס מים נובע מכך שהמים שנוצרו אינם ניכרים, ואם כך 'בריאתם' אינה ניכרת.
- הרמב"ם (הלכות שבת כא יד) פוסק את איסור ריסוק הקרח באמצע איסור סחיטת פירות. הר"ן (על הרי"ף דף כג ע"ב) מסיק שלפי הרמב"ם האיסור הוא משום שיש בכך דמיון לסחיטה, האסורה בשבת משום מלאכת דש. היתר ההכנסה לכוס נובע מכך שאין בכך סחיטה פעילה של הקרח.
לפי הרמב"ם והר"ן, הסוגיה שם עוסקת בריסוק פעיל של קרח. במקרה דנן השלג קופא מעצמו על ידי הקור שהקב"ה מביא לעולם. לפי רש"י מדובר על האיסור להוליד, ליצור את מצב הצבירה החדש בשבת (שם ביארנו מדוע יש בכך איסור דרבנן בלבד).
לאור זאת, בשמירת שבת כהלכתה (פרק טז סעיף מד) פוסק שהשלג אינו מוקצה. ובשו"ת הר צבי (טל הרים סותר סימן א) מספר הרב צבי פסח פרנק שבשבת בראש חודש אדר תשי"ז ירד שלג גדול, והורה שהשלג אינו מוקצה.
(ראוי לציין שבשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב חושש שלשלג יש דין של מוקצה. המגיה שם מציין שלכאורה מחלק בין גשם, שניתן לזהות גם בתור אדים, בשונה משלג, שהוא מוצק ואינו ניכר בתוך אדי העננים).
לסיום חשוב להציל מפני שגגה שעלולה לצאת מתוך דברינו: אמנם השלג אינו מוקצה, אך אסור לבנות בובות שלג או להדק כדורי שלג בשבת (שמא נרחיב את הדיבור על כך בהזדמנות אחרת). במקום צורך גדול אפשר לזרוק את השלג על אנשים ללא הידוק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
